דיסמורפוביה עם בסיס מציאותי - התמודדות?!

אני מקווה שמתמצאים פה בתחום כי דיברתי עם פסיכיאטרים ופסיכולוגים שלא היה להם מושג. דיסמורפוביה היא תפיסה מעוותת של הגוף. אדם יכול לראות את עצמו בתור מפלצת נוראית ודוחה בזמן שאין לזה שום בסיס במציאות, ולעתים ישנו בסיס. אני במצב כל כך קשה שאני מתקשה לצאת מהבית, חשבתי להתאבד כי זה פשוט בלתי נסבל. זה נשמע אינפנטילי אבל בזמן שאני ברחוב אני בטוחה-יודעת שאנשים זרים מתעבים אותי כי אני כל כך דוחה, וחושבים שלא מגיע לי לחיות בכלל. מרגישה תחושת זלזול, כאילו הם עוברים ליד חיה, אבל כלפי חיות אנשים נחמדים לפחות. אני לא יכולה לעכל את הרתיעה שלהם ממני. אני לא מסוגלת לעכל אותם בכלל. עברתי חוויות מחרידות של אנשים שראו אותי וחצו כביש "במקרה" ממש כשעברתי לידם. יותר מדי "צירופי מקרים". אנשים שבהו בי, צחקו (ואני לא יכולה להעלות בדעתי למה לעזאזל) הם היו מאוד אכזריים, וזה לגמרי אמיתי. הם נרתעים ממני ומתייחסים אלי כמצורעת. אחד התהליכים הכי נוראיים היתה ה"התמזגות" שלי לתוך התפיסה של האנשים סביבי, איבדתי את תחושת העצמי. אין שום אישיות, אין שום אני. זה לא נחשב. אני פשוט מפלצת וזהו. אני מהלכת בפחד אימים, שמא אבריח מישהו. וזה כל הזמן קורה. אני כמעט פוחדת לנשום. זה לא התחיל יש מאין, עברתי פגיעה בחזות שלי מסיבות מסויימות. פסיכולוגים שישבתי אצלם פשוט אמרו לי שהכל בסדר ואני 'יפה', וחשבו שבזה הכל יפתר. מובן שבעיני הם שקרנים כי אני חוויתי חוויות מציאותיות ומחרידות, יחס נוראי מאנשים, שהם לא חוו, ואין לי שום דרך להוכיח. תרופות חסרות טעם ועושות את המצב גרוע יותר, המטפלים שפגשתי לא היו מסוגלים לתת לי כלים אמיתיים להתמודדות. אני חושבת שהם לא מסוגלים להתמודד בעצמם. אין לי מושג מה לעשות אני חיה בגיהנום. השאיפה שלי היא שיפסיק להיות נתק בין העולם החיצון לעולם הטיפולי ש"לא רואה" את הפגמים החיצוניים כמחרידים כל כך, כי הוא שחוק, ועיוור, וזה לא ממש מעניין אותו, או שפשוט חושב שאתאבד אם יגידו שאני נראית חריג מהנורמה, מה שלגמרי לא נכון, כי אני רוצה להתמודד עם התחושה החריגה, לא לפחד ממנה, ולצמוח משם. אני רק רוצה כלים להתמודדות. האם קיימים כלים להתמודדות? או שאני חייבת להמשיך לסבול את השקרים ה"מרגיעים" של המטפלים?

שלום, אני בטוח שסבל קשה יגרום לך מוטיבציה להשתנות ולסבור טיפולים ארוכים עם סבלנות. אין ספק שאת זקוקה שיחות עם פסיכולוג מקצועי, אך במקרה של שיתוף פעולה יש הצלחות רבות לגבי בניית כלים להתמודדות. בברכה, ד''ר רודרמן