השפעה לא הוגנת+איבחון ע"ס עדויות שקר

שלום לך ד"ר שמגר. אודה לך אם תענה לי על השאלות הבאות: א. בשנת 1995 פניתי למשטרת ישראל ע"מ להגיש תלונה נגד בעלי לשעבר בגין הפרת צו הרחקה שניתן כדין ע"י משטרת ישראל. יצוין שלבעלי היה רישום פלילי בגין אלימות ועבריינות מין טרם נישאתי לו, וכמו כן טופל הנ"ל במרפאה לבריאות הנפש בעניין זה. כתוצאה מהשפעה לא הוגנת נרקמה נגדי עלילה ואושפזתי למשך כחודשיים בבי"ח פסיכיאטרי, שוחררתי כסרבנית טיפול, ומאז שנת 95 ועד היום חייתי בגפי וגידלתי לבד את שתי בנותיי לתפארת, אחת השתחררה מצה"ל והשנייה עושה את שירותה הצבאי כעת. ב. אובחנתי כחולת מאניה דפרסיה, ואני מעידה על עצמי שאיני כזאת, השתלשלות האירועים, אורח חיי, וההישגים שהשגתי, (גידול בנותיי, ניהול חשבון בנק, אחזקת משק הבית, לבד, כל אלה מפריכים את סממניה של המחלה הקרויה מאנייה דפרסיה, כך לעניות דעתי...תקן אותי אם אני טועה). שאלתי הראשונה אם כן, האם יכול אדם המאובחן כחולה מאניה דפרסיה לעמוד במטלות שצוינו למעלה בתמצות, אף שזהו קצה הקרחון של הישגיי, וזאת ללא נטילת תרופות וללא כל טיפול מכל סוג שהוא? ג. אחת האינדיקציות לאבחון היא עדותה של אחות מביה"ח אשר העידה עדות שקר וטענה שהאשמותיי כלפי בעלי לשעבר אינן נכונות,(זאת כאשר יש בידי את המסמכים המעידים על כך מהמשטרה ומהמרפאה לבריאות הנפש בה טופל) עוד טענה שהינה מכירה את בעלי ואותי ואת מערכת היחסים בינינו, עובדות שאינן נכונות...האם מותר לאחות להתבטא כך, מבחינה חוקית, אתית, וכו'? ציפי א.

ציפי שלום, העובדה שהגעת לכל ההשגים שציינת אינה מעידה שאינך חולה. חולים במאניה דיפרסיה יכולים להגיע לכל ההשגים שתארת ואפילו הרבה מעבר לזה. גם אי-נטילת תרופות לא מעידה על כלום. אצל חלק מהחולים המחלה קלה יחסית והם מסתדרים ללא תרופות. בעניין האחות- אינני מכיר את פרטי המקרה, אבל ברור לכל בר דעת שעדות שקר היא לא חוקית, לא אתית ולא מוסרית. מאידך היא בהחלט יכולה להעיד על כל ענין, זאת במידה ונדרשה לכך ע"י בית המשפט. אם דבריה הם אמת או שקר- לא לי היכולת לקבוע. ואסיים בהערכה, בכל זאת, על כל ההתמודדות. גם למי שלא סווגה כחולה זה מאד קשה לגדל שתי בנות לבד. על אחת כמה וכמה למישהי שקיבלה תיוג כחולה.

אתה רואה, דוקטור, איני היחידה במערכה הקשה הזאת של אשפוז כפוי ע"ס עדויות שקר וקשירת קשר נגד אדם שעצם הצהרותו שמעלילים עליו משמשת כ"ראיה כנגדו" ולאבחנתו כמחוסר תודעה זה כואב לקרוא על מקרים כאלה, כיוון שמעבר לעוול הנורא והנזק הנפשי העצום שנגרם עקב כך ל"מטופל" הוא עוד צריך לחיות עם סטיגמה פוגענית במיוחד לשארית חייו, מה שאומר שחיין יהיו כמעט בלתי נסבלים וכל דבר פשוט יהפך אצלו לסחבת ביורוקרטית שלמה לכן אני מרימה לך את הכובע, ציפי, על כך שהצלחת לגדל את ילדיך לתפארת, ואין לי ספק שהגעת גם לעוד השגים בחייך, שמפאת צניעותך אינך מפרטת כאן בהצלחה - הצלחתך הצלחתי, מחזיקה לך אצבעות