כשאין ברירה טובה יותר

15 שנה. סבל נוראי, כולל תקופות גיהנום. כל התרופות והטיפולים כבר נוסו. מכל הסוגים האפשריים. תמיד בשיתוף פעולה שלי, ובנסיון לגייס שוב ושוב תקווה. את כל המאמצים עשיתי בכדי להרים את עצמי. המצב לא משתפר. אני בכלל לא מה שאני בפוטנציאל, לא מצליחה להביא את עצמי לידי מימוש ולהגשים את מי שהייתי רוצה להיות. סובלת כמעט בלי הפסקות. הפרעת קשב וריכוז שהייתה קיימת עוד קודם הוחמרה מאד, ואני לא מסוגלת לכלום. הייתי בחורה כשרונית והמחלה (חרדה כללית קשה, דיכאון בעקבותיה) לקחה הכל. ועכשיו כשאיבדתי שליטה על הכל, אני מרגישה שיש לי שליטה אחרונה, והיא הבחירה לא לחיות כך, לא להיות יותר, ולבחור איך לסיים את זה. אני רוצה להיפרד, אני רוצה לתרום איברים (איזו תחושת סיפוק והמשכיות זו תהיה!), אני רוצה להשלים קצוות ולנוח סוף-סוף. אני רוצה את השליטה והכבוד שהבחירה הזאת מאפשרת לי. האופציה האחרת היא למשוך את זה, להתמוטט שוב ושוב, להתאכזב ולחיות חיים שאין בהם טעם. האם זה אפשרי? האם אפשרי להתאבד בצורה מכובדת? המתת-חסד עצמית שכזאת? האין זה הגיוני? אני מבקשת להתייחס לרעיון כמחשבה שקולה ובוגרת ולא כרעיון "דכאוני" או שיגעון של רגע. אני סובלת אך בעלת מודעות גבוהה ויכולת ניתוח אובייקטיבי של המצב. ההבדל ביני לאחרים הוא בידיעה של רמת הסבל והמאמצים הרבים להלחם למען החיים שלא הניבו תוצאות, לא בניתוח המצב. אני לא יודעת אם תפרסמו את המודעה הזאת, אולי מחשש שזה ייתן רעיונות לאחרים, אני רק מקווה שכן יהיה האומץ להתמודד עם הדברים, לשים אותם על השולחן, בלי חשש להתייחס באומץ לנושאים שהם "וטו". כרגע לא מצרפת כתובת אימייל, אבל אם תהיה התייחסות, ארצה ליצור קשר אם יש סיכוי כלשהו לשיתוף פעולה וליווי בדרך להגשמה... (כאן אני נאיבית מאד אני מניחה, וכנראה פונה למקום הלא נכון, ועדיין מנסה. כל עוד אני בעילום שם אין לי מה להפסיד...)

לסופי שלום רב, קודם כל, נשמע כי את נמצאת במצוקה משמעותית מאוד. באופן עיקרוני, לכל בן אדם יש זכות בחירה לעשות עם החיים שלו מה שהוא מוצא לנכון, כמובן, בתנאי שלא מדובר בהפרעה נפשית (לדוגמא, פסיכוזה או דיכאון, כאשר בן אדם נמצא תחת השפעת ההפרעה ואינו מסוגל לקבל החלטה שקולה. לדעתי, זה נושא לדיון, אותו הייתי מציעה לך לעשות בתוך מסגרת טיפול פסיכולוגי ולא בפורום באינטרנט וגם לא לבד, כדי שתוכלי לשקול את החלטותיך בצורה הטובה ביותר. בברכה, דר' י. בייטלמו

אנסה לחשוב עם מי אוכל לשוחח על כך באופן אישי

מאוד נגעת בי..הרבה זמן מהרהר באותם תכנים והגעתי לאותה מסקנה.עם זאת יש לי עדין הבהובי חיים קלים-כלומר מצבים שיש לי ספק.סופי,אני מאוד אשמח אם נוכל לשוחח ולבדוק מה עושים..לא רוצה לפרסם מייל באתר.האם יש דרך במסר פרטי?לא יודע איך עושים זאת כאן.מעונין לתת לך את המייל שלי באופן פרטי

סתיו היקר, עצוב להגיע למסקנה כזו, נכון?... גם אני כמוך "מהבהבת" לפעמים, באמת שהייתי רוצה לחיות ובשמחה... רק שאני מתחילה להכיר בזה שזה לא הולך וכלום לא משתנה למרות כל המאמצים... בכל אופן, הרעיון נמצא עדיין כאפשרות ולא כהחלטה סופית. על מנת ליצור קשר אתה יכול לפנות לבר-רבב בדה-מרקר קפה ולבקש ממנו את כתובת האימייל שלי. תגיד "סופי", אני כבר אגיד לו שזה אני. אגב, אם עדיין לא קראת זהו בלוג מדהים ומומלץ ביותר: http://cafe.themarker.com/user/314501/ נראה לי שכדי לפנות אליו תצטרך לפתוח שם חשבון-משתמש.