דאגה

אמי חולה בסכיזופרניה. זה משהו שהתפרץ כנראה כשהייתי בת 13. אע"פ שתמיד היה משהו באופק בתחושה שלי לגבייה... בכל אופן לאחרונה נורא מעסיקה אותי השאלה הגנטית משהו שפעם לא עלה אצלי במחשבה. בגיל 17 פיתחתי בולימיה, אני חושבת שהרצון העז שלי להיות שונה ממנה הביא אותי לכך. בכל אופן הבולימיה מאחורי. אני בת 32 אם ל2 ילדים ולצערי הנושא של הגנטיקה החל להטריד אותי בשנים האחרונות, גם סבתי (אמה) סבלה מאותה הבעיה. על פי הסיפורים שאמי מספרת סבא שלי היה מכה אותה וממש מתעלל בה וסבתא שלי חוותה סיפור דומה כולל טראומה נוספת בדרך, אז יכול להיות שהיו גורמים להתפרצות המחלה. אבל החשש והפחד שזה עלול לקרות גם לי פתאום לא מרפה ממני... אפילו כשאני חושבת על הריון שלישי הסיכוי שלאחר לידה יכול להוביל לדבר הזה מטריד אותי. האם החשש שלי הוא טבעי? והאם בכלל יש דרך להגן על עצמינו מפני דבר שכזה?

לאילנית שלום רב, סכיזופרניה אינה נחשבת למחלה תורשתית, אינה עוברת מהורה לילד באופן ישיר ולא נמצא גן או גנים למחלה. ידוע כי אם הורה אחד סובל ממחלה זו הסיכון של הילד לחלות בה הינו 12 % (לעומת 1% באוכלוסיה כללית). כלומר, יש סיכוי של 88% שזה לא יקרה. וגם יודע כי לרוב החולים אין הורה חולה.הגורמים שנקראים "סביבתיים" גם עלולים להשפיע על פרוץ המחלה, מדובר לדגומא, בשימוש בסמים כולל עישון גראס וכו". מצבי סטרס חד פעמי פחות קשורים לפרוץ המחלה. בברכה, דר' י. בייטלמן