רצה ריצת מרתון לאולימפיאדה

יכול להיות שיש לי מאניה דפרסיה , ד"ר שמגר? (רופא אחד טען שכן, אם כי ראה אותי 15 דקות). הרופא שלי יכול לראות אותי רק באמצע אוקטובר!!!! ומספיק כבר התפזרתי אצל מיליון ואחד רופאים. אבל אני לא יכולה להמשיך , לחכות ולסבול. המצב הוא- שאני כאילו כל הזמן במעין אדרנלין- גם כשאני במנוחה!!!!! ואני לא מדברת על אנרגטיות חיובית התואמת נסיבות חיצוניות. אלא על, דיבור מהיר, הקלדה מהירה, מעין דחף או ריצה פנימית ...השד יודע לאן יש לי לרוץ... ויש גם כל הזמן מעין רטט בראש, זרמים כאלו חזקים (זנ נשמע כמו זזזז..מכות חשמל כאלו). יכול מאוד להיות שיש לי הפרעה דו קוטבית משולבת. אני לא יודעת...נשאיר לכם הפסיכיאטרים לאבחן (מה שלא הצליחו לעשות בשלוש שנים אולי אתה תצליח לעשות). תחושת החוסר שקט, והתזזיתיות מעולם לא היו לי ברמות אלו...והם בלתי נשלטות. הקשה ביותר במצב זה- שהגוף והנפש לא ממש מצליחים לנוח על באמת!!! נראה לי ששתי ההודעות היום, מיצו עד תום את מה שיש לי לומר אחת ולתמיד. כל טוב הלה

תרוצי הלה, תרוצי. לא יודע איך קוראים למה שיש לך, אבל אל תפסיקי לרוץ. כמו שכתבתי למטה- בסוף תגיעי. רק אל תשכחי להסתכל מסביב על הנוף, לראות כל יות שהתקדמת, ולו גם חלקיק פסיעה. לפעמים מרוב שרצים ומתנשפים שוכחים להסתכל על הנוף ולראות שאכן התקדמנו. כמו שקראתי היום על הפילוסופיה הבודיסטית: הנחל לא שואל את עצמו כל יום למה הוא זורם ולאן. הוא פשוט זורם. אם הוא היה מתחיל עם השאלות, כנראה שזה היה עוצר אותו. אז תמשיכי לרוץ.

כפי שהחתול השיב לעליסה בארץ הפלאות. כשנעמדה לפני צומת דרכים- היא שאלה את החתול: לאיזו דרך עלי לפנות? החתול: לאן את רוצה להגיע? עליסה: אני לא יודעת! החתול: אם כך, זה לא ממש חשוב לאן תפני. אז אפשר להסתכל על זה בשתי ורסיות: האחת, לזרום םכמו בודהיסט וכמו הנחל שלא שואל עצמו שאלות , לכן...גם לא משנה ממש לאן יגיע - כי זה לא היה חשוב לו מלכתחילה. ורסיה שניה: כפי שנדמה לי, שהנך דוגל בה- להחליטט החלטות, יעדים, מטלות וזמנים- בשיטת הקוא'צינג ...שלימים תניב תוצאות וימלאו אחר משאלות ורצונות. אגב, נדמה לי כי בימים האחרונים קצת דיללת את נוכחותך (משום מה) אולי עקב עומסים וכל החגים וכו'... בכל מקרה, הבעיה שלי היא עמוקה מאחר ונפגעתי פגיעה נרקסיסיטית קשה ביותר, שכיום פוגעת באיכות חיי. רק מה שמעניין אותי לדעת, האם מי שחווה פגיעה נרקסיסיטית ברובד עמוק עד לכדיי ממש איבוד כל הערכתו העצמית, למעשה ובהכרח- סובל מהפרעת אישיות נרקסיסיטית, או לאוו- דווקא? והאם בבוא הימים, יש סיכוי שאחזור למלוא הנפח והתהודה שלי? כאשר היום, אני חשה כאחת שאיבדה את עמוד השדרה שלה כליל. לילה טוב

היי הילה אני מצטרפת לעידוד של שמגר. לא חשוב איך קוראים למצב הזה, מה שחשוב הוא מה עושים איתו. אני הייתי במאניה פסיכוטית קצרה בראש השנה. מה שאת מתארת בדיוק. אז ניצלתי את ההזדמנות שאני לא ישנה, וסידרתי את הבית, כולל חדר שאותו אני רוצה לייחד לקליניקה פרטית בשנה הבאה עלינו לטובה. תוך כדי סידור היו לי המון מחשבות עליונות על היותי משיח, על עבודת המקדש וכאלה דברים. מגניב. אבל תוך כדי סרט גם סידרתי את הבית. ולא אירע רע. פשוט בית מסודר ושפע רעיונות מופרעים על משיחיות וגאולת עולם. מגניב, לא? במילים אחרות, הקטע הוא להפסיק לפחד ממצבי הנפש האלה. להפסיק לפחד לרוץ. תרוצי, נשמה. את חזקה כדי להגיע לסוף הדרך. ואז תראי שהיה כדאי... חיבוק תמי.