כשלונות מערכת

1.אני לא מבינה את החוק שמאפשר לפנות לפסיכיאטר פרטילהגיע לבית חוליםלבדוק ולחוות דיעה לגבי הטיפול במישהו ומקפח אנשים חסרי קרובים שידאגו להם וחסרי אמצעים. זה רק אומר שהחוק מודע לכך שיש מקום לביקורת על הטיפול ושיש אפליה בין האנשים שמקבלים אותו. זה הרסני וזה נחשב תקין. רע מאוד. 2.תרופה נגד דכאון או נגד אובדנות בעלת תופעת לוואי אובדנית היא תרופה שמבטלתלפרק זמן את הרצון העצמאי, יוצרת אשליה של אי דיכאון או אי אובדנות, אשליה שמתנפצת אחר כך בקול גדול. ההשגחה הכביכול טוטלית על אנשים במצב כזה עם תרופה כזאת היא שקר כי היא בלתי אפשרית. השגחה טוטלית לחלוטין שקיימת באופן תיאורטי רק גורמת לדיכאון המודחק להתפתח

שלום רב, את נשמעת לי פגועה מאד מהמערכת בה טופלת. אבל לצורך איזון כמה עובדות- החוק אותו תארת הוא חוק לגבי כל סוגי המחלות, לא רק פסיכיאטריות. גם במחלקת עיניים ניתן להביא יועץ חיצוני בתשלום. זה על-פי חוק זכויות החולה. הטיפול הרפואי אינו שיוויוני בשום מקום בעולם. החוק מאפשר למי שיש לו אמצעים לקבל חוות דעת נוספת תוך כדי אישפוז. הרופא הפרטי לא מטפל אלא רק מייעץ לצוות במקום. לגבי התרופות- כפי שציינתי בעבר, התרופות לא מרפאות את הדיכאון אלא ממסכות אותו ולא נותנות לסימפטומים להתבטא. יש הרבה אנשים שחשים עם התרופות מצויין, ולהם התרופות מכוונות. מיעוט קטן חש עם התרופות ברע, ואז יש מקום לשקול שינוי טיפולי. אין שום אידאולוגיה בהחמרת מצבו של המטופל.

וידוע כי הסקרנות הרגה את החתול אבל אני לא יכולה שלא לשאול... איך זה שלאחד התרופות עוזרות ולאחר לא? אני לא מדברת על ניסוי וטעייה עד שתמצא התרופה האופטימלית, אלא על אנשים שכדורים לא משפיע או עושה שינוי משמעותי. אני למשל, קיבלתי: סרוקסט, פריזמה, סימבלטא ולא עזר במהומה. אולי מיהרו מדי בכל פעם להחליף ולשנות , אולי המינון לא היה מספיק גבוה ...מלבד האחרון. אבל באמת, במה הדבר תלוי שלאחד זה עוזר ולאחר לא? בגורם בילוגי? בגורם אישיותי? בשילוב של השניים? בסביבה? ואולי בעצם תלוי, אופי הטריגר ומשמעותו לאדם, שהוביל למשבר. את שאר הקושיות אשאיר לך לפסח...ועד אז, חזק ואמץ ובייחוד כשאתה נתקל בהלה הנודניקית בכל פעם מחדש.

כמה שלחולה יש פחות כסף יש פחות מעקב על השפעת הטיפול עליו. רופא פסיכאטר זה לא כמו רופא משפחה. חרדה זה דבר נורמלי שמתעורר אם יש לך או למישהו שאתה מכיר מושג על טיפולים פסיכיאטרים אלימים. מילים יפות לא הופכות את זה ליפה.

לאפשר להביא חוות דעת נוספת זה יופי , אבל לא לאפשר להביא חוות דעת נוספת זאת בעיה . פסיכיאטריה זה לא כמו כל דבר אחר כי זה לא קשור למשהו שמישהו מבין חוץ מ...וגם כאשר הם לא מבינים טוב הם המילה האחרונה והם יכולים לפעול באלימות ולתת תרופות שמשפיעות לרעה על נפש האדם וגם על גופו. כשאין חוות דעת נוספת שיכולה להוציא את המטופל מאשפוז ברוטלי יש פגם מכוער בזכויות החולה כאדם. ואם אין מי שמייעץ לצוות המקום , צוות המקום ממשיך לטעות ולא להבין.. תרופות שלא נותנות לסמפטומים להתבטא זה דבר שיוצר דחק ואומללות, גם מיעוט קטן שחש עם התרופות ברע זה לא מגיע לו., כשאין מעקב מספיק או כשההרגשה הרעה מהתרופות מיוחסת למחלה ע"י הרופאים או ע"י החולה זה לא טוב. לא צריך אידאולוגיה בהחמרת מצבו של החולה. מספיק שהוא מוחמר ללא אידאולוגיה.מבחן העני והעשיר אסור שיורגש כשזה נוגע לפרטיות של הבו אדם, וזה מה שקורה.