מהו רופא מודרני

בעבר הרופא טיפל בכל המחלות , בכל האיברים והתייחס לחולה בראש ובראשונה כאדם בעל רגשות , חרדות, וצרכים מיוחדים. הוא היה קודם לכל הפסיכולוג והיועץ ורק לאחר מכן הרופא. במשך השנים הרפואה הפכה לרפואת האיברים . עקב כך, כל רופא, מומחה ככל שיהיה, טיפל בבעיה נפרדת, מבלי לשים לב, להתייחס או להתעכב על איברים אחרים: הקרדיולוג טיפל בלב, מבלי להקשיב לחרדותיו של המטופל; האורולוג ריפא את הדלקת בשלפוחית השתן, ולא הקפיד על תשומת לב לכליות; והאורתופד טיפל בחוליות עמוד השדרה, וויתר על בדיקת איברי הבטן התחתונה. לאחרונה אנו עדים למושג חדש ברפואה "הרופא החדש" זהו מושג מודרני אשר אנו נתקלים בו יותר ויותר לאחרונה, שתופס מקום של כבוד בשנים האחרונות בעולם הרפואה. מושג זה בא לתאר את המטפל האולטימטיבי, זה אשר מבין, מקבל ומקפיד להתייחס אל כל מערכות גוף האדם כאינטגרטיביות: האדם הנמצא מולך, אינו רק קיבה, ריאות, או כבד. הוא אינו גפה עליונה או תחתונה, נחיר, או ושט, אלא הוא אובייקט כולל. ולכן אין לבצע הפרדה בין מערכת אחת לשנייה, בין איבר אחד לשני. יתרה מכך, הפן הפסיכולוגי, הנפשי והאישי, לצד הפן המדעי והגנטי, הוא חשוב וקריטי לטיפול בבעייתו הספציפית של המטופל. וזאת ללא קשר לאופי בעייתו, ולמיקומה בגוף. פעמים רבות אנו עדים למקרים מצערים בהם רופאים, בשל חיפזון יתר, ולעיתים גם בשל חוסר הבנה וחוסר הקשבה למטופל, מבצעים פעולות קשות ומיותרות במטופלים. מקרה לדוגמא, הוא זה של גבר כבן ארבעים, בעל משפחה, משכיל, מצליח ונבון, הסובל זה מספר שנים מתופעת המעי הרגיז. החולה מטופל בעיקר בתרופות אנטיביוטיות, אשר מעבר לריפוי הדלקת גורמות לתופעות לוואי לא רצוניות, כמו עייפות מתמשכת, חולשה ואף נטייה לדיכאון מהסיטואציה כולה. הרופא המטפל לא הצליח לבחון את הקשר שבין המעי של אותו מטופל לבין מצבו הנפשי. "הרופא החדש" היה מתחקר אותו כהלכה ומקיש את השאלות הנכונות. באמצעותן היה מגלה כי אותו גבר חרד למצבו הפיננסי, בעידן זה של כלכלה רעועה, והוא שרוי בחשש מתמיד כי לא יצליח לפרנס את משפחתו כראוי. טיפול נפשי מכל סוג, החל במפגשים קבועים עם פסיכולוג, דרך נטילת תרופות מרגיעות, ועד שיעורי יוגה או טיפולים רפלקסולוגים, היה יכול להקטין משמעותית את כאבי הבטן, ההתקפים והתלאות הנפשיות והפיזיות מהן סבל אותו אדם. הגישה החדשה, זו הדוגלת באינטגרטיביות, מצריכה לימוד בלתי פוסק של הרופא המחזיק בה: עליו לשאוב ידע רב ככל האפשר, באשר לכל תחומי הרפואה השונים, לצד התמקצעות וחתירה למצוינות בתחום התמחותו הייחודי. על הרופא החדש להכיר את כל התחומים בעולם הרפואה, להתייעץ עם רופאים מנוסים ומומחים ממנו, ובעיקר ללמוד להקשיב למטופל היושב מולו. שהרי מדובר באדם, בעל מחשבות, פחדים וחרדות, רעיונות ותובנות, ועל הרופא לנסות ולמצוא קשר בין התלונה הספציפית לבין סביבתו הרחבה של האדם המטופל. אין משמעותה של גישה זו כי הרופא צריך להתמחות בכל תחומי הרפואה, שכן הדבר אינו אפשרי ועקרון "תפסת מרובה - לא תפסת", פועל כאן ביתר שאת. יחד עם זאת, עליו להיות קשוב באופן מלא למטופל. לא לשלול שום סיטואציה, להתעדכן, להתייעץ, לחקור ולבצע עבודתו בצורה היסודית, המוקפדת והמחמירה ביותר.

במפגש משפחתי שהיה לאחרונה שוחחתי עם רופא גניקולוג בכיר (בן 56) שאלתי אותו אם עשה בדיקת PSA ומה התוצאה. תשובתו : מה זה PSA ? לאחר שהסברתי לו, אמר שהוא צריך באמת לשאול את האורולוג שלו כי הרי יש לו ערמונית מוגדלת. זהו הרופא המודרני.