נושא מורכב

שלום, עומדת בפני דילמה לא פשוטה ואני מעוניינת לשמוע את דעתך. לאחר שחרורי מהצבא פניתי לטיפול פסיכולוגי שכן הייתי שרויה בדיכאון, שנבע בין היתר מגילויי אלימות במשפחה כלפיי, הרגשתי שאני רוצה למות אבל לא ביטאתי רצונות אובדניים. הייתי בטיפול פסיכולוגי של קופ"ח כשנה ובנוסף התייעצתי עם פסיכיאטרית. אובחנו אצלי סימנים כפייתים דיכאוניים וחרדתיים. מעולם לא נאמרה לי מה הבחנתי. אני סובלת מחרדות, חרדה ספציפית ואו. סי. די שמוביל לעיתים לחוסר שליטה שיכול להתבטא באכילה כפייתית או תחושה של התמוטטות עצבים. לפני כ-שנה הייתי מעורבת בתאונת דרכים קשה שבה נפצעתי פיסית, וגם חוויתי טראומה קשה ואיבוד הכרה. חלקים מהתאונה איני זוכרת, אבל הרכב נמחץ לחלוטין , גם אני וגם הנהג האחר נמצאנו אשמים, הוא נהג במהירות גבוהה בהרבה מהמותר ואני" זחלתי" לתוך צומת. היום אני עומדת להגיש תביעה משפטית כנגד חברת הביטוח. לתאונה היו השלכות רבות, נפצעתי בפנים (חתך שנתפר) ומהבחינה הנפשית שקעתי בדיכאון לאחר מכן, מאז גיל הבגרות הייתי אובססיבית בנוגע למראה החיצוני שלי, ולא יכלתי לקבל את עצמי עם הצלקת שנותרה, זה פגע בדימוי העצמי שלי ובבטחון העצמי וגרם לי להרגיש מעוותת. החרדות שאפיינו אותי לפני כן הפכו לממשיות, לפני חלק מהתופעות שציינתי למעלה לא היו ואלה שכן היו חלשות מאות ולא מוגדרות. התאונה הפכה את החרדה לממשית ומאז אני 24 שעות ביממה בחרה מתמדית ובמצב של כוננות ודריכות, שכן החרדות לפי התפיסה שלי משקפות את המציאות המסוכנת. בין היתר חשבתי לתבוע את חברת הביטוח על נזק נפשי שנגרם לי בעקבות התאונה, אך בשיחה עם הפסיכולוגית הומלץ לי לשקול זאת לעומק. ע"פ הפסיכולוגית שלי כרוכים בכך סיכונים כגון איבוד רשיון נהיגה, כמו כן היא הבהירה לי שיתכן מאוד שאני לא אדע מה נאמר בנוגע אליי כלומר עם העו"ד שלי פונה לפסיכיאטרית שטיפלה בי לפני התאונה ובזמן היא יכולה להעביר לו סיכום "תחת אזהרה" שכן לי אסור לדעת מה כתוב שם, וגם לא מיידעים אותי שיש חומר "תחת אזהרה" . יש לציין שלאחר התאונה פניתי באופן פרטי לפסיכולוגית שמטפלת בי עד היום. בנוסף פניתי פעם אחת לפסיכיאטרית פרטית. ועוד פסיכולוג המטפל בגישה קוגנטיבית התנהגותית אך רק למס' קטן של פגישות. בשבועות שלפני התאונה, הייתי שרויה בדיכאון, שנאתי את עצמי והדבר נבע מסלידה מהמראה החיצוני שלי וחוסר יכולת לקבל את עצמי, באותו זמן גם הייתי בקשר לא בריא עם מישהו והרגשתי שאני לא מספיק יפה בשבילו.. ואז קרתה התאונה.. ולשאלותיי.. כרגע, עליי להחליט באם לתבוע בגין נזק נפשי, האם הסיכונים שציינתי אכן קיימים לפי דעתך? העו"ד שלי אומר שהפסיכולוגית שלי לא מבינה דבר בתחום המשפט ושהרשיון לנהיגה שלי לא נבחן מכיוון שאין קשר בין משפט אזרחי למשפט פלילי. איך אני יכולה לדעת לקראת מה אני הולכת שכל אחד אומר לי משהו אחר? אודה להתיחחסותך על מה שכתבתי. דלית

שלום דלית, הפורום הזה נותן תשובות/רעיונות/הצעות לבעיות ביטוחיות. מה שהעלית במכתבך (ואם אני לא טועה, הוא הארוך ביותר שראיתי עד היום) אינו קשור כל כך לביטוח. חוות דעת רפואיות בנוגע למצבך הנפשי את צריכה לקבל מהפסיכולוגים והפסיכיאטרים אצלם ביקרת. הם אלה שצריכים להבהיר לך את חומרת מצבך ואת ההשלכות העתידיות. נכון, ביטוח החובה שלך אמור לפצות אותך כנפגעת תאונת דרכים, ולעניין זה, בכלל לא חשוב מי אשם בתאונה וכל צד יקבל את המגיע לו עפ"י בגין הפגיעות הפיזיות והנפשיות והוצאות הרפואיות שהוציא, אבל כסף זה לא הכל והבריאות הנפשית שלך חשובה מכל. לשאלותיך, לצערי איני נמצא בעמדה בה אוכל לענות תשובה לגבי השאלה האם לתבוע בגין נזק נפשי. מתיאורך אני מבין שיש פגיעה והיא לא קלה, אבל יחד עם זאת אני מניח שגם לרקע שלך לפני התאונה תהיה השלכה. אני חושב שבעניין הזה כמו שהיית אצל מספר פסיכולוגים ופסיכיאטריים, גם כאן כדי לך להתייעץ עם עו"ד נוסף שמומחה בתביעות של נפגעי תאונות דרכים, לשמוע את חוות דעתו ולהחליט. אם יורשה לי להוסיף נימה אישית, אני מכיר לא מעט אנשים "יפים" חיצונית, שלא הייתי מוכן לבלות במחיצתם ולשתות איתם כוס קפה אפילו פעם אחת, ומנגד יש לא מעט אנשים שיופיים החיצוני אולי אינו מרשים, אבל הם "נשמות" חכמות, טובות, מצחיקות, עוזרות, ומפרגנות - שכולם מחפשים את קירבתם, ואת ניראית לי אחת כזו!! צלקת אינה הופכת אדם למכוער. היא הופכת את אלה שרואים את הכיעור שבה ומתייחסים לה - לטיפשים.

אייל שלום, תודה על תגובתך. העלית כמה נק' למחשבה ולבדיקה. וגם תודה על המחמאה :) אני מסכימה איתך שמראה חיצוני אינו קובע מי אנחנו. דלית

דלית שלום. לצערי עליי להפנותך לייעץ עם עו"ד המתמחה בנושא, אני מנוע מלהביע דעתי בנושא זה מחשש להטעיתך. אני מאחל להבראתך המלאה ומחזק את ידייך כפי שאייל עשה.