להקיא את הנשמה

במקרה טיילתי קצת באתר של האגודה הישראלית לסוכרת וקראתי את "מומלצי תו האגודה" ואז התחלתי להקיא. כדאי לכם לקרוא גם כן קצת. (אני אהבתי במיוחד את הלחם הכפרי הקל שהצבע שבו מוקנה לו מקרמל, דהיינו סוכר שרוף). אח"כ שוטטתי קצת ב"קהילת סוכרת" המומלצת ע"י האגודה דהיינו בפרורום הגוסס של וואלה. אח"כ טיילתי באתר התרופות המומלצות שהיה ריק כי החברה המועדפת מפגרת כנראה בתשלומים. אח"כ העפתי מבט במיכשור וציוד עזר לסוכרתיים (שכל אחד מהם נמצא שם בגלל ששילם 7,000 דולר עבור הזכות ולא בגלל שהוא דווקא טוב. ואז הלכתי ל"כרטיס ביקור" אצל ההצהרה המשפטית וגיליתי שהכל רק וירטואלי (חוץ מהכסף) וכל המידע ותוי האגודה הם לידיעה בלבד ואין להסתמך עליהם כהוא זה. ועוד מציינת האגודה שעל הכל אחראים המפרסמים ואין לה אחריות משפטית כלשהי. אז גמרתי להקיא, נקיתי את עצמי והחלטתי שיש טעם באגודה של חולים ולא של בעלי שררה ורופאים. יש טעם באגודה של סוכרתיים למען סוכרתיים. ואין יותר טוב מלהתחיל מכאן. עם מאיר, לזר ופלד. ושהרופאים היחידים יהיו על תקן יועצים! נ.ב מי שרוצה לרדת במשקל ולהקיא את הנשמה, מוזמן לטיול באגודה הוירטואלית של גב' חיה כהן, איתמר רז שנשוי לביתה של חיה כהן וחוליו וינשטיין החבר של איתמר רז. אגב, אפשר גם לספור את רשימת מקבלי המשכורות, וואו, רשימה ארוכה..... למרות שכמה שמות מופיעים כמה פעמים. (לא לדאוג, זה כנראה מתבטא במשכורת). http://www.sukeret.co.il/public3.asp?info_id=2405&info_type=253

את אחד העיקרים שכחתי. את הזכות לענות על שאלות חולי הסוכרת קנתה בכסף מלא מאפיית אנג'ל. http://www.sukeret.co.il/public_publish.asp?info_id=2946&info_type=371

את זאת בדיוק רציתי להוסיף להודעתך. חשבתי שלא שמת לב. לפני שבועיים, ואולי קודם גם אני רשמתי הודעה בלשון זו בפורום וחלק מאיתנו הוסיפו גם כמה וכמה הערות נוספות נו, מה שנשאר זה לראות את שרית (או לא) ולשים לב לרמת הסוכר בדם לפני ואחרי. אם משהו יכנס להיפו, אני לא אשם... אז מה?

האם רק עכשיו גילית כל זאת ?

אתה יודע שיש ריקוד עם קצבי במילים : אלי, אלי.. אז אני נסחף בקצב. אני מסכים עם מה שאתה אומר, התחלתי בסיפא וסיימתי ברישא ומצאתי את עצמי מסכים. ולא רציתי לכתוב זאת, אבל אתה קשרת לי את הסוס לעגלה. כשוחחתי עם אלישבע ריפתין היא הזמינה אותי להיכנס לאתר של האגודה, שנערך מחדש, ושמחתי לעשות זאת ומצאת את מה שמצאת אתה. רשימת המוצרים אינה מוסיפה מאום אלא הכנסה לאגודה. איני בטוח, אבל אפילו מים מיניראלים מצאתי שם. ובוודאי דיאט קולה שוהא נקטר רב חשיבות. ובעמודים אחרים מצאתי ריקנות. וקשרי הגומלין המשפחתיים נדונו כבר וידועים. וכל אחד והשקפתו לפני הדברים. באשר לאגודה, גם אני מתחיל לחשוב שמא היא אבדה לנו ואנו לה. יכול להיות שמהבטישה הזאת כאן ביננו יעלה ויגיע הרעיון שאם אין מי לי - אז אני לי. לדעתי, אנחנו כאן בגיבושון. את הטירונות כבר עברנו. שבוע טוב, מאיר

אלי, אני לא יכול להגיד שאתה לא צודק, אבל גם נאיבי. יש בעולם עשרות אלפי תווים מסוגים שונים, רובם ככולם ניתנים תמורת תשלום ותמיד יימצאו טובים יותר שלא שילמו ולא קיבלו את התו. צודק מאיר שכבר עברנו את הטירונות הזאת. כל מה שאתה צריך זה ללכת אחורה וכשתסיים את הטירונות אם יהיה לך משהו חדש להוסיף דבר איתנו. ותקרא טוב כדי שלא נשלח אותך לטירונות חוזרת... בתמצית אני יכול להגיד לך שהבנו שיש בעיות עם תו האגודה ושצריך לקחת אותו בזהירות ובערבון מוגבל מאוד. אתה בהחלט צודק (וזה אמרתי כבר אז) שצריך להגדיל את מישקל והשפעת הסוכרתיים באגודה. אבל כנראה שלמרבה הצער לאף אחד אין את היכולת ו/או היוזמה לעשות זאת. (ולמאיר, תיקון קטן: דומני שבדרך כלל הגיבוש/ון בא לפני הטירונות ולא אחריה, אלא אם כן החייל משובץ מחדש בשלב מתקדם יותר של שירותו. מטרת הגיבוש/ון לבחון את התאמתו של החייל למסלול שלם המתחיל בטירונות, ממשיך בהכשרות וקורסים שונים ומסתיים באימונים ותרגילים.) אלי, בקשה לי אליך, אם אפשר: בעדינות עם הדימויים שלך, כמו נקרופיליה, הקאות ווידוא הריגות, אחרת לא אוכל לקרוא את ההודעות שלך בזמן האוכל... אייל

נו? ברור אם כך שלנוכח הסיאוב יש לעשות מעשה. 12,000 חברים באגודה, הווה אומר כשלושה אחוזים בלבד. עוד כמה חברים באגודה לסוכרת נעורים ששם אין לי בכלל מושג מה קורה. בכל אופן נשארים לנו יותר מ- 95% סוכרתיים בלי אבא ואמא שבאלצים להסתמך על "תווי אגודה" שמפרנסים יפה כמה עשרות משפחות..... לפיכך, האם יש בכלל טעם לנסות ולשנות מבפנים, או שהכי פשוט לעטוף יפה, להשליך לפח ולפתוח גן חדש צח כשלג? ולך אייל, אני יודע שלא הבנת...... תראה חמודי, להגיד "קקי" בזמן האוכל, זה נורא מגעיל, איכס.... אבל תאמין לי. תסתכל על האושר והשמחה שעל פניו של ההוא שיצא מהשרותים אחרי שסבל שבועיים מעצירות...... חמודי, אתה שונה. זה בסדר. לך צריך להסביר לאט, לאט. אבל אל תדאג, יש לנו סבלנות ובסוף גם אתה תדע. אני מבטיח לך שלא תשאר מאחור.