ערכי סוכר 120 אצל גיל הזהב...

שלום, אמי בת 88. כבר כמה שנים שערכי הגלוקוז שלה בצום מעל 200, בבדיקת דם אחרונה היה 219. כשביררה עם רופא המשפחה הוא טוען שבגיל הזה לא צריך להתייחס בכלל לבדיקות . שזה לא מראה על סוכרת...שלא צריך לא דיאטה ולא תרופות. האומנם? האם ההתייחסות ל ואם כן כך, האם יש ערכים של גלוקוז שכן דורשים התייחסות בגיל הזהב? לי נראה שזה ימשיך לעלות, כי זו המגמה. (אני עוקבת בגרפים אחרי הבדיקות) (כמו כן בשנים האחרונות שמנה בערך ב 10 ק"ג, עד אז היתה ממש "חתיכה", וגם עלה לחץ הדם. מאז שגילינו שיש לחץ דם גבוה (לא היסטרי) קיבלה טיפול תרופתי, הרופא שלה התחלף והנוכחי כבר מעל שנה הפסיק לה את הכדורים ללח"ד, טוען שבגיל הזה לח"ד צריך להיות גבוה מעל התקין. ובכלל אינו דואג שיבדקו לה לחץ דם במרפאה. יש לה מכשיר ביתי טוב, והיא מודדת על פי ההוראות בשתי הידיים מספר פעמים. בפעם האחרונה שעשו לה בדיקות דם, נזכרו פתאום למדוד לח"ד וזה אכן היה גבוה. הרופא לא התייחס לזה בכלל כשהגיעה אליו לשמוע לגבי תוצאות הבדיקות. אגב, זהו רופא בכיר, מנהל המרפאה....

אולי הרופא הזה מנסה להרוג אותה? זה נשמע מוזר מאוד. תחליפו רופא. לא מעניין שהוא רופא בכיר. דבריו אינם סבירים.

שלום לך נעמה ערכי סוכר מעל ל200 כפי שתארת דורשים התייחסות וטיפול מידי בצורה של שילוב דיאטה ותרופות מתאימוןת. ערכים בתחום של עד 120 בגיל הזהב אינם מצריכים טיפול תרופתי, וניתן להסתפק בדיאט ללא סוכרים זמינים בלבד. אך 200 ויותר דורשת התייחסות פני לרופא מומחה/סוכרת לייעץ טיפול ומעקב.

תודה על תשובתך. אני חייבת לתקן משהו חשוב. בטעות רשמתי שהסוכר שלה 219 והתכוונתי ל 119 ! שלפי ידיעתי טרום סוכרת. אבל אם ימשיך להתקדם בצ'יק מגיע כבר לסוכרת. הרופא אומר לה : לך בגילך לא יכולה להיות סוכרת... איזו מין אמירה זו? יש לזה בסיס? קשישים לא יכולים להפוך סוכרתיים? אם לא היתה להם סוכרת בגיל מוקדם יותר. עובדה שעד לפני כשלוש שנים הסוכר היה בנורמה הבריאה. השאלה אם לא צריך בשלב זה המלצות תזונה/ תרופות? וממתי מקובל תרופות? מה הערך של המוגלובין מסוכרר שמעבר לו כדאי לקבל תרופות? הרופא שלה לא הציע לה לעשות בדיקת המוגלובין מסוכרר, למרות שאני אמרתי לה לבקש. ואף פעם אינו מורה לה לבצע בדיקות לח"ד במרפאה, או מברר כמה יש לה בבדיקה ביתית. אם שתינו לא היינו שמות לב לעניין לא היינו יודעות על כך. הרופא הקודם רשם לה תרופות לח"ד שהרופא הזה הוריד לפני כשנה וחצי, אבל אינו בודק מה מצבה...ונראה לי שחשוב יד על הדופק. מה הערך העליון שממנו כן מקבלים תרופות בלח"ד , ובסוכרת ?(לא אינסולין עדיין) האם התעלמות מהבעיות נועדה להפחית תרופות, כדי לא להכביד על הקשיש, או חלילה לחסוך לקופה? האם נטילת תרופות עשויה להזיק יותר מלהועיל ? ומתי זה מתבקש ואי קבלה תהיה בגדר הזנחה? אם יש רופא שיכול לענות , זה ממש יועיל!