שאלה לד"ר קנטר

שלום לד"ר, אני לפני התחלת טיפול באינסולין. הייתי רוצה מאד לשמוע את דעתך האישית והמושכלת לגבי אינסולין לנטוס שכן בו מדובר. אני יודע שקשה לדבר על תרופה מבלי שאתה מכיר את החולה, אבל בלי קשר אשמח לדעת מה אתה חושב עליו באופן כללי ואיך הוא אובייקטיבית... מקווה שהשאלה מובנת תודה

שלום לך, לוטה קטע מהספר החשוב -"סוכרת [כרך שני] סיבוכי הסוכרת להתמודד ולהצליח" על חשיבות ה"אינסולין הב??ז?אל?י" על מנת להגיע לאיזון הרצוי קיימת חשיבות לכיסוי רציף של אינסולין ברמה בסיסית קבועה בכל שעות היום והלילה, כלומר "אינסולין ב??ז?אל?י". על רקע כיסוי רציף זה ניתן לשלב תרופות קצרות טווח או אינסולינים מהירי פעולה וקצרי טווח להפחתת תגובת הגלוקוז לארוחות. לאחרונה נכנס לשימוש ברוב המדינות בעולם אנאלוג של אינסולין חדש המאפשר רמה קבועה יחסית של האינסולין הבזאלי למשך 24 שעות רציפות. השימוש באינסולין זה הנקרא ל?נ?טוס (ג?ל?אר?ג?ין) מאפשר שמירה קבועה של האינסולין בדומה לרמה הקבועה הבזאלית של האינסולין המשוחרר מהלבלב באופן קבוע בלא סוכרתיים. היות והלבלב בסוכרתיים אינו מפריש את המנה הקבועה והרציפה של האינסולין במשך היממה (בסוכרת מסוג 1 משום שאין הפרשת אינסולין בכלל או שהיא מינימלית, ובסוכרת מסוג 2 הפרשת האינסולין אינה יציבה בשל התנגודת לאינסולין) קיימת חשיבות לזמינות של אינסולין בזאלי על מנת למנוע ולהפחית את ייצור הסוכר והפרשתו מהכבד בין הארוחות ובזמן השינה. גם הסכנה של רמות גלוקוז גבוהות באופן קבוע הגורמות לתופעות של "רעילות הגלוקוז" (ג?לו?קו?טו?ק?ס?יס?יט?י) דורשת רמת אינסולין בזאלי רציפה על מנת להביא את רמות הגלוקוז הגבוהות קרוב ככל האפשר אל הנורמה ולמנוע או לדחות את הסיבוכים הווסקולריים של הסוכרת. בעבר, על מנת להגיע לכיסוי של רקע ואינסולין בזאלי זמין היה צורך במתן שתי זריקות, בוקר וערב של אינסולין ממוצע טווח דוגמת ה – NPH (א?ינ?סו?לט?רד, הו?מו?ל?ין N) שטווח פעילותו הוא 18 - 16 שעות. המעבר ללנטוס מאפשר כיסוי בזאלי רציף על ידי זריקה אחת שאותה ניתן לתת בכל שעה משעות היממה, פעם אחת ביום ובאותו תחום זמנים בכל יום. הלנטוס מופק בהנדסה גנטית ושונה בהרכבו מאינסולין האדם בכך שהחומצה האמינית אספרגין במקום 21 בשרשרת A הוחלפה בגליצין וכן הוספו ונקשרו 2 מולקולות של החומצה האמינית ארגינין למקום 30 בשרשרת B. שינוי זה בהרכב המולקולה של האנאלוג לאינסולין הלנטוס, ששמו הגנרי הוא גלארגין, שינה את התכונות של מולקולת האינסולין ואיפשר כיסוי רציף של רמות אינסולין ללא תגובה של "שיא" פעילות אינסולינית עם דעיכה לאחר מכן לאורך ציר הזמן, כמו שמתקבל באינסולינים דמויי ה – NPH. בסוכרת מסוג 1 ברורה אם כן חשיבותו של הלנטוס לשיפור האיזון על פני היממה וכן להפחתת האירועים ההיפוגליקמיים שנצפו בעבר בשילובי אינסולינים ממוצעי פעולה עם אינסולינים קצרי פעולה. לאחרונה הודגמה חשיבותו גם בסוכרת מסוג 2 בשילוב עם תרופות ממריצות לבלב, עוקפות לבלב או משתי הקבוצות גם יחד. את תכשיר האינסולין לנטוס אין לערבב או למהול באינסולינים אחרים וספיגתו הנה שווה מכל אזורי ההזרקה המקובלים – שיפולי הבטן, שרירי הזרועות או הירכיים. הנוהל המקובל הוא לאזן ולשנות את מינוני הלנטוס בזריקה החד יומית בהתאם לרמות הגלוקוז המושגות בבוקר בצום. על מנת לאפשר איזון אופטימלי ושמירה על רמות הגלוקוז בתחום הרצוי לאורך כל שעות היממה, ביום ובלילה, לפני ארוחות ולאחריהן, בחול ובמועד - יש לאפשר כיסוי של רמות אינסולין בסיסי בשילוב עם תרופות או אינסולינים קצרי טווח להפחתת התגובה של הסוכר לארוחות, ולהגיע לידי שילוב המערך הטיפולי למצב המחקה ככל האפשר את הפעילות הלבלבית התקינה כפי שנצפית בלא סוכרתים. קרוב לודאי שהשילוב שבין ההפרעה המטבולית (סוכר גבוה בדם ובשתן, חסר אינסולין, שינויי הורמונים אחרים), לבין הרגישות האינדיבידואלית (הנרכשת על ידי תורשה גנטית ו/או מוצא אתני) ובין פקטורים מתווכים אחרים, תורם וגורם להופעת סיבוכי כלי הדם הגדולים והקטנים בסוכרת. אי לכך, איזון רמות הגלוקוז אין בו די, ויש להתחשב בגורמים נוספים כגון: יתר לחץ דם, השמנת היתר, הרכב המזון ומבנה הדיאטה, פעילות גופנית, סטרס, עישון ועוד,התורמים אף הם להתפתחות המוקדמת של הסיבוכים, וניתנים לטיפול ולאיזון. נותר רק גורם המבנה הגנטי האינדיבידואלי של הסוכרתי עצמו – אותו בשלב זה לא ניתן להעריך ולא ניתן לשנות. פה המקום להזכיר שקיים בארץ אינסולין דומה בשם לבמיר, המיצר על ידי חרת נובו. שיהיה בהצלחה

אםקיים בארץ איסולין דומה, לפי דבריך, הלבמיר אז מה ההבדל בינהם בעצם?