היפו והיפר גליקמיה

היי דוקטור יש לי שאלה! אני יודעת שסכרת זה מצב של אי איזון ברמות הסוכר בדם (הגדרה כללית "ובגדול") אבל.... השאלה שלי היא כזאת! אדם הנמצא בהיפוגליקמיה משמע שרמת הגלוקוז שלו בדם נמוכה מאוד, תאי גופו אינם מקבלים דיי סוכר לצורך תיפקוד תקין. במצב כזה הגוף מגיב בהזעה, חיוורון ובמצבים מסויימים ללא טיפול אף בחוסר הכרה. במצב של היפר, בדם יש כמות גדולה של סוכר ובין היתר הגוף מגיב בעור אדום וחם, ריח אצטון מהפה וכו. השאלה שלי היא כזאת: במצב של היפר יש כמות גלוקוז גבוהה בדם מדוע? כי אין אינסולין שיעביר את הסוכר מן הדם לתאים, משמע שגם לתאים אין גלוקוז בדיוק כמו מצב של היפוגליקמיה אז מדוע ולמה הגוף אינו מגיב כמו במצב של היפו (נגיד חוסר הכרה) אלא מגיב שונה? שאלתי כבר רופאים ופראמדיקים רבים ואף אחד לא נתן לי תשובה מספקת ורק הלך סחור-סחור אודה לך מאוד אם סוף סוף תוכל אתה לענות לי על השאלה. בברכת חג שמח

הכל נכון אלא שלא זהו שורש העניין. סוכר הדם משמש גם את האנרגיה הדרושה לתפקוד המוח האחראי על כל מערכות החיים. במצב של היפר, אמנם התאים לכאורה חסרים פחמימות, אבל אין כל מחסור אנרגיה למוח ולכן הכל תקין ובהיר. לא כך בהיפו, שאזי נוכח המחסור באנרגיה נפגעות מערכות אוטונומיות כדי להותיר את פעילות המוח במינימום ביזבוז אנרגיה על מערכות שאינן "חיוניות" לחיים. וככל שרמת הסוכר תרד כך יוחמר המצב עד לאובדן הכרה, שגם זהו מצב המונע צריכה של אנרגיה. כך שאין כל קשר לתאים עצמם, החסרים פחמימות במידה זאת או אחרת מחמת ליקוי כלשהו באינסולין, שהרי זאת בדיוק מחלת הסוכרת. ההיפר מבטא מחסור שכזה לאורך זמן, משמע שהסוכר ממשיך לעלות באין גורם שינחיתו, ומאידך חסרון הפחמימות בתאים המבצעים הליך שריפה אנרגטי גורם לכך שהגוף מפצה חוסר זה בפירוק שומנים לפחמימות ומכאן הפסולת הקטונית וריח האציטון. המוח, במקרה זה, חוגג על "עודף הסוכרים" בדם. בהיפו, כאמור, המצב שונה בתכלית. התאים חסרים פחמימות, ובכך אין כל חידוש. אלא שגם המוח, הצורך כמחצית מסוכרי הדם, מתחיל להגיב על החוסר הזה ומכאן תגובת ההיפו העשוייה גם להיות מסוכנת לחיים במידה ולא תטופל. ההסבר לכך הוא אם כן שאספקת האנרגיה למוח מתבצעת ישירות מסוכרי הדם. לפיכך תופעת ההיפו פוגעת מיידית בפעילות המוח על כל המערכות הנשלטות מוחית, ואילו ההיפר לא פוגע בשום פעילות מוחית בטווח הקצר והמיידי. חג שמח, מאיר .

אנסה לפשט את התשובה הסוכרת נובעת ממצב של חסר אינסולין ו.או שפעילותו אינה תקינה . האינסולין אחראי בין היתר להכנסת סוכר לרקמות המטרה כגון רקמת שומן שריר וכבד , ברקמת המוח אין צורך באינסולין על מנת שהסוכר יכנס לתאים והכמות שנכנסת תלויה ישירות ברמת הסוכר בדם. מכאן גם נובע השוני בתסמינים . חסר אינסולין וכתוצאה מכך "היפר" אכן גורם ל"רעב" בתאי המטרה אך לא במוח בעוד שרמת סוכר נמוכה כן משפיעה (ראה תשובתו של מאיר ) כאשר בשלב ראשון הגוף מנסה לגרום לעלית סוכר הדם ע"י הגברת הפרשת הורמונים נוגדי אינסולין כמו אדרנלין ועוד (בכדי לנצל את המאגרים) והללו גורמים "למזלנו " לתחושות ההיפו - הזעה דופק מהיר וכו', במידה ורמת הסןכר מאוד מאוד נמוכה מנגנונים אלו אינם יכולים לעזור ולכן מופיע אבוד ההכרה.

שלום לך, השאלה שלך מורכבת ןקצר המקום להכנס לפרטים. עקרונית - כאשר רמת הגלוקוז נמוכה בדם, מופעלים מנגנוני האזעקה המטבולים המתבטאים בסימנים של "הך או ברח" - דפיקות לב, פחד, רעד הזעה וכולי. רק בשלב מתקדם יותר, עקב חסר גלוקוז למוח מופיעים הסימנים שקשורים בהפרעות פעילותו עד לאיבוד ההכרה. כאשר הגלוקוז גבוה בדם, ואין אינסולין במידה מספקת, הסימנים הם לא מעודף הסוכר תא אלא של הצפת המערכות המטבוליות, כתוצאה תצטברות חומצות קטו הגורמות לחמצת ולקטוזיס. הסימנים הם בחלקם ביטוי של נסיונות של הגוך להלחם בחמצת על ידי נשימה מהירה ואופיינית ("נשימת פי הדג", )הרחבת כלי הדם, נסיונות להפטר מעודפי הקטונים על ידי הפרשת האצטון בנשימה ובשתן ועוד. להסבר מלא ומפורט, מנומלץ שתעייני בפרקים עך המערכת המטבולית, וכן על היפוגליקמיה והיפרגליקמיה בספר:"סוכרת - לחיות עם להרגיש בלי" חג אביב שמח