ירידה במשקל

שלום! אני בת 17.5, שוקלת 63 וגובה 163. כבר הרבה זמן שאני מנסה לרדת במשקל, בשלל שיטות ודיאטות, אך ללא הצלחה... אני ממש מתוסכלת ולא מצליחה לעמוד בפני פחממות או סוכרים.. אני מודעת מאוד לתזונה נכונה, לאחוזי שומן, יחס בין חלבונים לפחממות, פעילות גופנית.. אני מנסה לשמור אך תמיד יש את השבירה שמתבטאת בהתקף אכילה רציני ולא טוב.... אני מתאמנת הרבה בחדר כושר ופעילה מאוד באופן כללי. בכל מקרה, אני לא מצליחה לרדת במשקל ולרוב רק במגמת עלייה. בשבועות האחרונים אני מנסה לרדת בשקל בעזרת הדיאטה של הרבלייף, האם זה ממומלץ?! אני מרגישה שזה לא טבעי לגוף ושזו רמאות עצמית. מהו המשקל הרצוי לי? ואיך בדרך טבעית אני יכולה להוריד 7-8 קילו? תודה רבה...

שלום איה, לדעתי לא כדאי לך לנסות את הרבלייף. תרשמי פשוט את כל מה שאת אוכלת. תשתי המון מיים. מקווה שקצתעזרתי, עדי

איה, זו לא אשמתך שאת לא מצליחה לרדת במשקל. דיאטה היא משטר לא טבעי ולא הגיוני לגוף שלך. אין דיאטה בעולם שתעזור לך לרזות גם בראש(הכי חשוב) וגם בגוף ולטווח ארוך. את אומרת שניסית את הרבלייף והרגשת שזה רמאות ולא טבעי לגוף שלך, את צודקת במאה אחוז. זה נכון גם לגבי כל דיאטה אחרת, כולם רמאות. לא משנה עד כמה הדיאטה "מאוזנת", עד כמה היא מומלצת ע"י דיאטנים, היא לא טבעית ולא בריאה ובטח לא תעזור לך לרזות. למעשה, אחד הגורמים העיקריים לכך שאנשים נשארים שמנים לכל החיים היא העובדה שהם עושים דיאטה. דיאטה רק מחמירה את הבעיה. ולדיאטנים יש חלק נכבד בעובדה המצערת הזאת מהסיבה שאין להם את הידע הבסיסי והכלים לעזור לאף אחד. ניתן לרזות בטבעיות ובלי סבל. אין צורך בתפריטים, אין צורך לספור קלוריות, אין צורך בספורט, אין צורך להימנע מאכילה בשעות הערב ואין צורך לסבול. נשמע לך לא מציאותי? גם אני חשבתי כך עד לא מזמן אבל אם תקראי עד הסוף אני בטוח שתביני שזו הדרך. הגוף שלך הוא מכונה ביולוגית משוכללת ביותר, הוא מבצע אלפי תהליכים מורכבים בלי שתתערבי וגם בכל הנוגע לאוכל אין צורך שתתערבי. לגוף שלך יש שאיפה ביולוגית להיות רזה וקליל ולא שמן ומסורבל. הוא יודע לספור את הקלוריות בעצמו, הוא יודע מתי הוא זקוק לקלוריות ולכמה בדיוק. מדהים לא? לא פחות מדהימה היא העובדה שהגוף שלך גם מעביר לך את כל האינפורמציה הזאת כל הזמן אבל את לא שמה לב כי חינכו אותך(הורים,חברה,דיאטה,דיאטנים) להתעלם מהגוף שלך. למעשה, כשהיית תינוקת את היית קשובה לגוף, אכלת כשהגוף דרש והפסקת כשהגוף שלח לך סיגנל שהוא שבע. ככל שחלף הזמן וגדלת, החברה השפיע עליך להתעלם מהגוף שלך עד שאת ממש שכחת מקיומו וקיבלת את העצות של הסביבה כאילו מדובר בתורה מסיני. את קולטת? אנחנו נותנים לדיאטן לומר לנו לכמה קלוריות אנחנו זקוקים , מה לאכול ומתי. אנחנו ממש מזלזלים בגוף שלנו ומתעללים בו. רק הגוף שלך יודע למה הוא זקוק. בכל ארוחה הוא זקוק לכמות שונה של קלוריות, בכל יום הכמות שונה. לא לאכול בלילה? עוד מיתוס חסר בסיס. את יכולה לאכול בשלוש לפנות בוקר וללכת לישון ברגע שסיימת. אם אכלת כי מדובר ברעב פיזי, אם הגוף דרש את האוכל אין סיכוי שתשמיני. לא רק שלא תשמיני את תרזי בלי בעיה. השמנה היא לא הבעיה, השמנה היא סימפטום של בעיות רגשיות וחינוך לקוי(דיאטה). כדי לטפל בבעיות הרגשיות בדרך כלל צריך איש מקצוע(לא דיאטן) שידע לאתר אותם ויתן לנו כלים להתמודדות. במקביל צריך ללמוד איך הגוף שלנו פועל באמת ואיך להיות קשובים לו. כולנו נולדנו אם הכלים הביולוגים האלו אז למה לא להשתמש בהם ולהתחיל לחיות את החיים הטובים? אני לא אומר שזה יקרה בתוך יום אבל זה יגיע אם תרצי לשנות את התפיסה ותהי מוכנה לעבור תהליך רציני ועמוק. לכל אחד מאיתנו בעיות רגשיות ברמות שונות, לכל אחד מאיתנו צרכים רגשיים שונים. לגישה הזו קוראים "הרזיה ללא דיאטה". את יכולה להיכנס לפורום כדי ללמוד את הנושא לעומק. אני ממליץ לך לקרוא לפחות את השישה עמודים האחרונים. תוכלי לקבל גם ליווי אישי ממנהלות הפורום. זה ישנה את החיים שלך לטובה מקצה לקצה, לא רק בתחום ההרזיה. אם יש לך שאלות את יכולה לפנות אלי באימייל" [email protected] בהצלחה!

שלום איה, זה קצת חבל שכבר בגילך את מיואשת. העצה שאני יכולה לתת לך לגבי הדרך לרדת במשקל, היא לא לעשות "דיאטה". דיאטות משמנימות. אוכלים תקופה מסוימת קצרה או ארוכה יותר, איזשהו תפריט, או משקה, מאוד מוגבלים ומאוד שונים מהרגלי האכילה הרגילים, ותוך כדי יורדים במשקל (גם זה לא תמיד), אך בדרך צוברים המון תסכולים, תחושות של מסכנות ו"אסור לי", שבהמשך כמו שאת מתארת, מתפרצות בהתקפי אכילה וחוסר שליטה מוחלט. הדרך הנכונה היא לאכול בצורה בריאה, ומאוזנת, כמו שאני מבינה שאת עושה לפעמים ולשלב גם את המאכלים הכל כך אהובים עלייך. אולי להפחית את התדירות שאוכלים אותם, או להקטין את המינון, אך הם בהחלט צריכים להיות חלק מהתזונה שלך. חשוב גם שתביני את הסיבות לאכילה. האם את תמיד את אוכלת רק כשאת רעבה? או שיש עוד מצבים כמו שעמום, תסכול, לחץ וכד'? זהו תהליך ארוך, שדורש זמן, רצון והתמדה מצידך. אך לאט לאט אני בטוחה שתצליחי. כדאי, אם את חשה צורך, שלא תעברי אותו לבד ותפני למסגרת מתאימה שתתן לך הדרכה. הפעילות הגופנית שאת עושה היא מצוינת. תתמידי בה. הרבה הצלחה. אשמח אם תעדכני אותי. בברכה מוניקה קרן