אופטימיות???

ד"ר למפיט המקסים! בני בן ה7 עולה לכיתה ב'. בכיתה א' ההתחלה הייתה קצת קשה משתי בחינות. האחת - לא הייתה לו סבלנות לשבת בכיתה,להעתיק מהלוח ולהכין שיעורים. השניה - היה מתעצבן מהר על חברים וישר מכה , יש לציין שגם בבית הוא היה עצבני. בקיצור במהלך החופש הגדול קרה מהפך מבחינתי. הרגשתי שהייתי עסוקה מאוד באחותו הקטנה שהייתה חולה לסירוגין במשך שנתיים, הייתי חסרה לו מאוד והתחלתי לשנות את סדר היום ואת הגישה שלי אליו ובכלל. עבדתי על עצמי המון מבחינת סבלנות ויחס חם כלפיו כי הבנתי שזו הסיבה להתנהגותו ואכן כך היה. הילד התבגר מאוד, הוא מבין, מתחשב ועוזר בבית, יש לו יותר סבלנות ויכולת לשבת לקרוא או להכין שיעורים. אבל, עדיין אני צריכה להתחנן ממנו שיכין שיעורים והוא ממש "מתבעס" מזה. כמו כן ההתפרצויות זעם שלו קורות לעיתים רחוקות אך לא נעלמו לחלוטין במיוחד כלפי בנים בני גילו.. לשאלתי.. האם יש מקום לאבחון או שזה פשוט עניין של גיל ובשלות שהרי הוא הכי קטן בכיתה (רק באוקטובר הוא יהיה בן 7) אולי עשיתי טעות בזה שהעליתי אותו לכיתה א' ולא עמדתי על כך שישאר בגן שנה נוספת. יש לציין שעד היום הגננת שלא טוענת כי הוא היה בשל מאוד וחכם ולא נראתה שום בעיה. המליצו לי על אומגה 3 מה דעתך? בתודה מראש וסליחה על אורך המכתב.

שלום רב, תודה על השאלה המפורטת. נראה לי נכון לבצע הערכה התפתחותית רב-תחומית שתתייחס לבשלות, ליכולות הלמידה, לנושא הריכוז, וגם להיבט הריגשי של בנך. לצורך זאת, בשלב ראשון חשוב לפגוש רופא מומחה בתחום ההתפתחותי. כיתבו לי בבקשה באיזה איזור בארץ אתם גרים, על-מנת שאוכל להשיב לכם המלצה לאבחון איכותי באיזור מגוריכם. [email protected] בברכה, ד"ר מ. למפיט

הייתי מצפה מדר' למפיט לתשובה קצת יותר מעמיקה.