הפרעות קשב וריכוז אצל מבוגרים

שלום, אני בת 18 ומעולם לא אובחנתי כלוקה בהפרעות קשב וריכוז למרות שלאורך השנים מספר מורים העלו השערות בנוגע לזה. מעולם לא הופנתי לאבחון משום שלמדתי לחפות על חוסר הריכוז וחוסר הנוכחות הפיזית (אשר נבעה מחוסר יכולת לשבת במקום למשך שיעור שלם) באמצעות זיכרון מעולה אשר עזר לי להתכונן למבחנים וכך ציוני לא נפגעו. הורי גם הם חשדו כי יש לי איזושהי הפרעה אך לא ראו צורך לשלוח אותי לאבחון כל עוד אני מנהלת חיים תקינים מבחינה חברתית ולימודית. היום, כשסיימתי בית ספר ואני עומדת לפני גיוס ולפני בחינה פסיכומטרית (שהחלטתי לעשות לפני גיוסי לצבא), אני מרגישה את ההפרעה יותר מתמיד. אני לא מסוגלת להתמיד ולהשקיע בלימודים את המיטב ואני בטוחה שהדבר יפגע בציון שאני אקבל. שאלתי היא- האם כדאי לי לגשת לאבחון למרות שאני נמצאת בשלב מאוחר יחסית? האם יש דרך אחרת להתמודד עם ההפרעה? תודה מראש לכל הקוראים והמגיבים.

אף פעם לא מאוחר מדי לעשות אבחון!! עשי כל מה שצריך כדי שלא תרגישי עוד כמה שנים שפספסת משהו בגלל ההיסוס הזה. את בת מזל במובן זה שאת משערת שיש לך בעיה כבר בגילך ולא בגיל 35. אפשר לחיות חיים טובים בעזרת אסטרטגיות למידה שונות ומודעות גבוהה אבל אם את צריכה למצות את הפוטנציאל שלך במבחן שהוא גורלי עבור עתידך, אז אני ממליצה לעשות אבחון (נוירולוגי, פסיכו-דידקטי וכל מה שימליצו לך).