לכבוד ד"ר מריאטה אנקה

ד"ר מריאטה אנקה שלום רב, ברצוני להודות לך על תשובתך להודעתי הקודמת. כמו כן, ברצוני להביע את התנצלותי הכנה אם נפגעת מהודעתי הקודמת. חוששני שמא דבריי התפרשו לא נכונה, ייתכן ופורשו כביטוי לזילזול או סוג של תוקפנות. במידה ואכן כך הדבר מבקש אני את סליחתך. לאחר שקראתי את תשובותייך הקודמות, התחזקה בי התחושה שניתן לבטוח בך היות וקרוב לוודאי הנך רופאה מצויינת, ושאין תשובותייך שלופות מהשרוול ! בנוסף לכך אני מסכים עם דברייך האחרונים לחלוטין. לדאבוני, אין זו המציאות. ברצוני לחדד ולהסביר את דבריי בהקשר להודעתי האחרונה הקודמת. הניסיון לימד אותי שלא תמיד המציאות ורודה. לא פעם, פניתי לרופא כולשהו מטעם קופ"ח על מנת לטפל בבעיה שהתעוררה, וגיליתי כעבור זמן מה, שהרופא עליו אני סומך, לא עורך "חקירה", דהיינו בדיקות, מקיפה או יסודית, ומבסס את מסקנותיו על סמך השערה בלבד ללא ראייה מוצקה או ממצאים תומכים. אין הדבר צריך לקרות, אולם הדבר קורה. בין היתר לאור שיקולים כלכליים של קופת החולים. כאשר פניתי לרופא המשפחה, ופירטתי לו את המתרחש, הוא שלח אותי לבצע בדיקות דם שגרתיות. כשנשאל האם ייתכן והדבר נגרם מחוסר איזון הורמונלי השיב בשלילה, ולא מצא קשר בין השניים. לדעתו מקור הבעיה הוא "סינדרום גמילה" מהציפרלקס. אבל לא זו הבעיה שלי, ודבריו נלקחו בחשבון. לאחר התייעצות עם מס' רופאים, פניתי לרופא המשפחה שלי שנית, בבקשה לבצע בדיקות דם הורמונליות נוספות, פרט לאלו שכלולות בבדיקות השגרתיות, ולבסוף שלח. מבחינתי המצב יוצר בעיה, וחוסר אמון. ואינני היחידי שחושב כך. מה בעצם קרה פה ?? הגעתי לרופא עם "רשימת מכולת" לאחר שהתייעצתי עם מס' רופאים אחרים (אין התייעצות זו קשורה לפורום כלל) שהדגישו את חשיבותם ולא הבינו מדוע אין רופא המשפחה עושה זאת בעצמו. אם לצטט אותם "מה ? הוא אתמול סיים ללמוד רפואה ?!" לפני שאובחנתי עם ADHD הנוירולוג בדק אותי עם זכוכית מגדלת ושלח אותי לבדיקות רבות עד שביסס אבחנה מבדלת. הרופא היה יסודי ! (לא התאפשר לי לפנות אליו לצערי). לצערי, אם לא הייתי חוקר ובודק, לא הייתי נשלח ע"י הרופא לבדיקות דם נוספות. דבר נוסף, בהקשר לחלקו האחרון בהודעתי הקודמת (בנושא חרדה/כפייתיות). טרם הפכתי לסטודנט לביולוגיה למדתי עו"ס ועבדתי בבריאות הנפש. נתקלנו בהרבה מאוד מקרים בהם אנשים אובחנו בשוגג כסובלים מהפרעה נפשית, כאשר היו עדויות סותרות וממצאים לפתולוגיה פיזיולוגית ולא נפשית. לצערי, הדבר שכיח במקצוע זה (הסיבה מדוע עזבתי), והסיבות לכך רבות אולם בד"כ נובעות מהסקה פזיזה של הפסיכיאטר, לאחר בדיקה לא יסודית. מיותר לציין שהדבר גורם סבל למטופל. את התסכול בהסקה פזיזה חוויתי על בשרי, פעמיים "האשימו" שהגורם הוא חרדה, ופעמיים הוכחתי בגיבוי של רופאים כמובן, שהגורם הוא פיזיולוגי גרידא ! בראשון היה זה "ורטיגו" ובשני "תגובה אלרגית/חריגה לחומר אילחוש" (לחומר הפעיל). לצערי החלו אנשים וגם רופאים להשתמש במונח 'חרדה' בקלות דעת ובזה פתרו את הבעיות. בעבר שללו גורמים פיזיולוגים לתופעה ורק לאחר מכן פנו לפסיכיאטר. היום, כבר לא בודקים את הגוף.. ישר הולכים לנפש. לדאבוני, אינני היחידי שנתקל בדבר. אני תקווה שלפחות דבריי מובנים כעת, והינך מבינה את הדברים לעומקם, ומפורשים נכונה. לצערי ניסיוני אחר ומעט מאכזב. משם מגיעים הדברים. שוב, ברצוני להתנצל ומבקש את סליחתך. תודה מראש, בכבוד רב, איתי

שלום לך אני מבינה שיש לך ניסין גדול ומתסקל בתחום הרפואה והגישה לרפואה של עוסקים בכך , אני כרופאה "קונבנציונלית " כ22 שנה ושמאמינה מאוד ביכולת של הרפואה לעזור יכולה גם להסכים עם חלק מהערותיך לגבי שיטחיות מסויימת שמתערגנת בעולם הרפואה . זה קל להאשים כאשר אתה רואה צד אחד . כרופאה אני נוכחת גם לצד שני ויש סיבות מורכבות שלא מאפשרות היום לרופאים להיות אותם הקלינאים הקרובים והרגישים שהיו בעבר . הרפאוה המודרנית גולשת לטכנוקרציה לעודף אינפורמציה גם לרופאים וגם לציבור . כל זה וחוסר הזמן פוגע בקשר הטוב והעמוק ובאימון שבין הרופא לבין המטופל . כמו לכל דבר בהתקדמות יש דברים טובים וגם דברים פחות טובים . אני ממליצה לך למצא מטפל שאתה סומך אליו ולאפשר לו לטפל בך תקופה לפחות ללא פיזור לצדדים . אני מאמינה שזה יעזור יותר מאשר נדידה בין מטפלים שונים . כל טוב