מודאגת מאוד

שלום, החתולה שלי בת 11 נמנעה מאכילה ושתיה במשך שבוע וחצי. בתחילה הייתה אוכלת ומקיאה ולאחר מכן נמנעה ממזון ושתיה. אימצנו אותה כשהייתה בת חודש ומאז לא יצאה אף פעם מהבית פרט לחיסונים ועיקור כשהייתה קטנה. יש לציין שנמנענו לקחת אותה לוטרינר לחיסונים עקב אופיה התוקפני. יחד עם זאת אף פעם לא הייתה חולה. אתמול הגענו לוטרינרית ונאלצנו לטשטש אותה כדי להתקרב אליה. היא הייתה מיובשת לגמרי וחוברה לעירוי. הוטרינרית ערכה בדיקת דם, אולטסאונד כליות, דגימת שתן וצילום חזה. תפקודי הכליות תקינים. מבדיקת הדם נמצא כבד שומני- הוסבר שנובע עקב הצום, ורמות גבוהות מאוד של cpk (899 אחרי דילול של 1/8). בצילום החזה הוטרינרית לא ראתה את הלב. הריאות נראו לבנות ולא שחורות. האבחנה הייתה שאולי מדובר בדלקת ריאות ולכן קיבלה זריקת אנטיביוטיקה, אך סביר יותר שמדובר בלימפומה של בית החזה. הוטרינרית אמרה שאולי לא כדאי לעבור אולטסאונד לב ולקיחת דגימה ולהסתפק רק בתוצאות אלה, מאחר והחוויה מאוד קשה עבור החתולה שלי. בנוסף, עקב האופי הקשה של החתולה לא הומלץ על טיפול כימותרפי שידרוש טישטוש אחת לשבועיים. ולכן ניתנה זריקת סטרואידים על מנת שיחזור מעט התאבון- מאז אתמול היא אכלה פרוסת פסטרמה. הוטרינרית המליצה על כדור סטרואידים ביום ואמרה שניתן לחיות במצב זה החל מזמן קצר ועד מספר שנים. הכל נשמע מאוד הגיוני אך הייתי רוצה לקבל חוות דעת נוספת. האם לאור התמונה שהצגתי זהו הטיפול המתאים ביותר במצב זה? המון תודה!

עדי, ישנם מקרים בהם צריכים להיות הגיונים למרות המעורבות הרגשית.

לא הבנתי את תשובתך. האם כוונתך ב"להיות הגיוניים" משמעותה להמשיך בטיפול סימפטומטי ע"י הסטרואידים ולא להעביר אותה בדיקות נוספות וכימותרפיה? תודה!