התמודדות

שלום רב. אבי בן 73 עבר שני אירועים מוחיים. עד לפני כשנתיים וחצי היה עובד כנהג מונית בלילות ומאז האירועים אינו עוסק בדבר. כמו כן הוא סובל מסכרת ומסרב לקחת כדורים או כל תרופה אחרת. לאחרונה חל שינוי באופן קיצוני בהתנהלות שלו במשך היום : מסרב ימים ארוכים להתקלח - אוכל בתדירות גבוהה מזניח את עצמו עד כדי כך שהוא נראה כקבצן,נרגן רוטן מתעצבן ולא נעים לסובבים אותו. אימי אובדת עצות ועל אף העזרה הרבה שלה הוא מזלזל בכל מעשיה חשדן כפייתי ועם כל הכאב- גורם לתחושה של נטל. ניסינו לדבר על ליבו בדרכי נועם - ניסינו "לאיים" עליו שלא נתראה איתו במידה ולא יתקלח - אבל שום דרך לא משפיעה עליו- הוא בשלו. נושא העובדת הסוציאלית והסיוד מהביטוח לאומי- ירדו מהפרק שכן הוא מסרב לשתף פעולה ורואה בכל בן אנוש כאוייב. לאחרונה - תחושת הבטן של אימי ושלי - הוא החל באמת לקבץ נדבות שכן מראהו המסכן באמת יכול לשכנע כל אחד לתת לו מעט פרוטות -ולא לרגע הזה יחלנו... לאבי לא חסר דבר מעולם ןהשינוי הקיצוני בהתנהגותו גורמת לנו כאבי ראש לא קטנים. כל בני המשפחה עוזרים ומסייעים - אבל כ ל ו ם לא עזר עד כה. האם ישנה דרך להתגבר על המצב ? מישהו עבר "חוויה" דומה ? אודה לתשובה בהקדם- הבת הדואגת

אף ששינויי אישיות אינם נדירים אחרי אירוע מוחי התאור שלך בכל זאת חריג. יש מקום לנסות להביא הביתה נוירולוג או פסיכוגריאטר שיתרשם מהתנהגותו גם אם לא ישתף פעולה בכל הבדיקה ויוכל אני מקווה לתת המלצה ראשונית, קרוב לוודאי תרופתית, אולי בתחום הטיפול המשולב האנטידכאוני והרגעתי, כדי להתחיל לשנות את המצב ולהגיע לשתוף פעולה. לחילופי אפשר אולי לנסות לענין אותו בפעילות ספוטיבית קבוצתית שתהווה התחלה של מאין טיפול בעצמה. בהצלחה.