הזיות עקב אירוע מוחי

סבתי עברה אירוע מוחי בפעם השניה, כרגע היא סובלת מהזיות קשות שלא כל כך ברורות, לפיהן כל בן אדם שהיא לא רואה נרצח בידינו (סבתי עברה את השואה), או לעיתים אומרת שנעזוב אותה כדי שהיא תמות ורק ככה היא תציל את העולם. האם זוהי תופעה טבעית לאירוע מוחי? כיצד להתייחס אליה ברגעים כאלה? האם יש דרך להרגיע אותה?

לא מעט משורדי השואה חווים מחדש חוויות טראומטיות שעברו אז במהלך הקשיים והמצוקה הגדולה שבה הם נתונים לאחר השבץ המוחי וצריך להיות ערינים לאפשרות זו. כמו כן יש נטייה לחשיבה פרנואידית אצל קשישים במצב בילבולי וגם זו עלולה להופיע לאחר השבץ. לבסוף כמעת מחצית השורדים את השבץ יסבלו ממידה מסויימת של דיכאון. קחי את שלושת גורמי הסכון האלו ותביני שיש חשיבות רבה לאבחון פסיכוגריאטרי טוב של מצבה עם המלצות ברורות לטיפול תרופתי אולי אנטידכאוני ואולי הרגעתי אנטיפסיכוטי ואולי שילוב של שניהם ביחד עם התייחסות סבלנית ואוהדת של כל הסובבים וללא חשש מפני "החזרתה" בעדינות אך בתקיפות אל המציאות בכל עם שהיא "הולכת לטייל" במחשבות הלא ננעימות שלה בהצלחה