מבקש הכוונה.

שלום לכולם. אני בן 28 ובארבע שנים האחרונות לא יצאתי מהבית, התנתקתי מכול העולם ונסגרתי בפני כולם. בזמן הזה הקשר הכמעט יחידי אשר היה לי עם העולם החיצון היה דרך המחשב. לא העזתי לבקש עזרה וגם התבישתי, בזמן הזה העלתי 40 קילוגרם והזנחתי את עצמי, ממש הייתי חרד מפני העולם ולא רציתי שיראו אותי או שידעו מה עובר עלי. ברגע של הארה תפסתי את עצמי התחלתי להתאמן(כמובן בלילות שהרחובות ריקים) הורדתי את המשקל, כמובן שלקח לי שנה. ואז לאט לאט גם התחלתי לצאת, לפני חודש התחלתי ללמוד לתואר ראשון(לא יודע איך תפסתי את עצמי) אבל גיליתי שכול העולם סביבי השתנה והמשיך הלאה והתפתח ואני נשארתי מאחור. גם גיליתי שכמעט אבדתי לגמרי את המיומנויות החברתיות וגם יש לי חור אשר אני מנסה להסתיר, אני מרגיש לכוד וחסר אונים ואני מרגיש שאם אני לא ינסה להחזיר את עצמי להיות רגיל, אני שוב יסגר(אני סגור נפשית עדיין הכוונה לפיזית) ואני לא יוכל להציל את עצמי יותר. כשאני רושם עכשיו אני ממש רועד מכיוון שלא דיברתי על זה עם אף אחד ואני מרגיש שאם אני אדבר עם משהו על כך אני אהייה שרוף בעיניו. אני מרגיש שאני רוצה לחיות ולהיות רגיל אבל מרגיש ממש פגיע, חסר בטחון וחסר כישורים חברתיים(בעבר לא הייתה לי בעייה כזו) אין לי אף חבר או מכר עכשיו לפני חודש בחורה שפגשתי ניסתה ליצור עימיקשר אבל ישר נעלמתי, מכיוון שאני כבר לא יודע איך ואני לא רציתי שהיא תגלה מי באמת אני באמת. אני מרגיש שבזבזתי את החיים, לפי הפוטנצייל והמסלול של חיי לפני שהתנתקתי סופית הייתי יכול לעשות הרבה. עכשיו אני רק רוצה להיות רגיל. אחרי שכתבתי את אשר על ליבי בפעם הראשונה, אני רוצה לשאול האם יש איזשהו משהו, עזרה, הכוונה מכיוון שאני מתחיל להרגיש חסר אונים. כי חשבתי שאני אצא לחיים ואתחיל מהנקודה אשר הפסקתי, היום אני מבין שאני במינוס

יריב שלום, מאוד קשה להתווכח עם תחושות, יחד עם זאת,מהדברים שסיפרת , בעיני, יש לא מעט מקום לאופטימיות, לצד הכאב וחוסר האונים. ראשית, אני מבינה שיש לך הרבה מאוד כוחות להתאמן בספורט באופן עקבי, לרדת במשקל כל כך הרבה, ללמוד במוסד להשכלה גבוהה- כל אלה דורשים כוחות ואינטיליגנציה, אך בעיקר רמה גבוהה של מוטיבציה שכנראה יש בך. מעבר לכך, בזבוז של חיים הוא מונח שמתאים לומר בגיל זיקנה ולא בגילך הצעיר. כשאנשים שרויים בדכאון, יש להם תחושה שהכל אבוד ואין סיכוי או מוצא, אולם, זו עשויה להיות אשלייה שנובעת ממצב נפשי. אני מציעה לך הצעה לא פשוטה, יש לי גם האמונה, מתוך הדברים שסיפרת לנו, שאתה יכול ליישם את ההצעה: לפנות לטיפול נפשי בשרותי היעוץ לסטודנטים או במרפאה ציבורית או דרך קופ"ח או באופן פרטי אם יש לך אפשרות. כבר צעדת חלק גדול מהדרך כדי לצאת מהמצב: ההרזיה, הכניסה למסגרת לימודים ובעיקר בעצם ההכרה בכך שיש קושי. אני מאחלת לך הרבה הצלחה ואשמח לשמוע עדכונים בהמשך