צריכה עזרה

אהלן, לפני 3 חודשים הייתי מאושפזת בבית חולים פסיכיאטרי יש לציין לא מרצוני הייתי שם משהו כמו 5 חודשים.יותר מידיי זמן בכל מקרה אני יצאתי מרצוני החופשי...אם הייתי יודעת שאני יכולה לעשות את זה בכל שלב הייתי עושה את זה מוקדם יותר. במהלך האשפוז לקחתי מגוון של תרופות הייתי נגד זה ומידי פעם לא לקחתי לא האמנתי ועדיין אני לא מאמינה בזה מהסיבה הזאת הפסקתי לקחת לגמרי ברגע שיצאתי משם הפסיכיאטרית שלי אמרה לי לא פעם שאסור להפסיק בפעם אחת שצריך לעשות את זה בהדרגה כל כך כעסתי ורציתי לשים את התקופה הרעה הזאת מאחוריי ולא להכניס רעל לגוף שלי שמנוון אותי והופך אותי לאפאתית. אני כבר בחוץ החוץ שפיללתי לו כל כך התרגלתי למקום ההוא כמה שאני שונאת אותו ואני מתקשה למצוא את עצמי בין האנשים "הנורמלים" האמת אני לא חושבת שיש לי בעיה נפשית אבל הם הרבה פעמים הצליחו לשכנע אותי שיש ל בכל זאת היה לי הרבה זמן עם עצמי והייתי בסביבה שרובם אם לא כולם היו כאלה.אני כמעט ולא יוצאת מהבית הביטחון שלי ברצפה אני לא מסוגלת אפילו לראות חברים ובטח שלא למצוא עבודה ולעלו על דרך המלך.אני לא מצליחה להרים את עצמי ולהתאושש מהמקרה הזה הוא שיתק את כולי.אני לא מסוגלת להיות אצל ההורים כי כל מה שהוביל לאשפוז קרה שם אז אני נזרקת אצל חברים.שונאת את המצב הזה אבל אני חייבת עזרה כלשהי אולי גוף/עמותה הלוואי ויכולתי להיות יותר מדוייקת..אני כולי מבולבלת מהמצב שלי.צריכה מישהו שיעשה לי סדר בבלאגן,שיכוון אותי אני רוצה לצאת מזה אני פשוט לא מוצאת את הכלים להתמודד עם הטראומה הזאת ולהמשיך הלאה לצד זה.תודה

היי מורן .. נכון שאף אדם לא יכול לומר או לקבוע על מה שייש לך אם בכלל . את האדון על עצמך ותעשי לפי מה שאת מרגישה . אני מבין את הרגשתך שבחוץ את לא מסתדרת .. אני באופן אישי מכיר זה מקרוב . אשמח לעזור בהמשך באם תרצי . את צריכה לפעול לפי הרגשתך . בהצלחה רבה בהמשך

היי מורן, קודם כל, ברכות על שיחרורך אל החופש והיציאה מן התופת. ברצינות. רק מי ש"בילה" שם יכול להבין את הגיהנום הזה. ולכן אני באופן אישי מזדהה לגמרי עם הדברים שרשמת ועם מה שעברת. דבר אחד חשוב - הפסיכיאטרית שלך צודקת ! אסור להפסיק לקחת בבת אחת סמים פסיכיאטריים (אני נגד השימוש במילה תרופות בהקשר הזה) ! גם אם החלטת להפסיק עם הרעל הזה, צריך לעשות את זה בתיאום והדרגה, עם רופא משפחה לפחות. אבל לדעתי, ברגע שאת נתקלת במצב שאת מבינה שמישהו מציב לך מצב של או כדורים עכשיו, או אשפוז בכוח עכשיו, אני ממליץ לך להיות בהיכון עם מס' של עורך דין טוב, ולא יזיק לשמור גם טל' של האגודה לזכויות האזרח. על כל צרה שלא תבוא. אל תתני לאף מנוול לכלוא אותך שוב. יש לי סוד קטן לגלות לך כאן (אבל בשקט, שלא יישמעו, טוב ?) : קחי בנאדם ממוצע מהרחוב ואם רק תתעקשי, גם את תוכלי "לאבחן" אותו בתיוג של איזו הפרעה פסיכיאטרית שבא לך (חפשי בגוגל "הניסוי של רוזנהאן" ותביני את הקלות הבלתי נסבלת של האבחונים למיניהם). מעבר לזה, לרוב האנשים יש מטען אישי. אז מה ? זו סיבה להתחיל להדביק כינויים נאורים כמו "חולה נפש" (או נפגע נפש, פגוע נפש או כל מני מילים מכובסות כאלו סטייל פוליטיקלי קורקט) ? אני לא יודע אם נקבעה לך נכות על רקע נפשי וכל זה, במידה שכן - את תצטרכי לבדוק את הזכויות שלך בביטוח לאומי. אני אומר : המדינה לקחה לנו חלק מהחיים, המדינה תחזיר - אם זה בכסף, ובכל מה שאפשר לקחת בחזרה. מעין פיצוי כזה. אם אין לך הגדרת נכות, אז פחות כאב ראש. מה שנשאר לך זה להתמודד עם הטראומה מהמקום האיום ההוא. זה ייקח זמן, אין מה לעשות. יש אנשים ששרדו את השואה, אז יש תקווה. את כן תתקלי באנשי מקצוע שהם בעצמם עם סטיגמות (זה יכול להיות פסיכיאטר, פסיכולוג, עוסי"ת...כולם) וגם בחבר'ה שהיו שם וש"אימצו" את ההגדרות שקבעו להם ומקבלים את זה כמו תורה מסיני. יש כאלו שאפילו כבר מתהדרים לפני כולם בעובדה שיש להם "מחלת נפש" שאיתה הם מתמודדים בגבורה...יישאלו אותך לפעמים "מתי התפרצה אצלך המחלה ?" אל תקחי את זה קשה. לא כל מי שהיה שם משדר על אותו גל וחי באותה גישה, וזה בסדר גמור. תתחברי למי שטוב לך איתו, ותשתדלי להתרחק ממי (וממה) שעושים לך רע כמו מאש. תזהרי במיוחד מאנשים שיפוטיים. זכותך לחיות, וזכותך לחיות חיים טובים ויפים. אולי תחפשי פעילות של עמותות כמו "רעים" או "עמיתים" במתנסים ? שוב, אם יש לך עוסי"ת או איזשהו גורם רשמי מלווה, הם יוכלו לתת לך פרטים. אולי תנסי לפנות ללשכת הרווחה בעירייה (או משהו דומה) ? תזכרי לא להתייאש גם כשיש מכשולים (ואת תתקלי בכאלה עוד, כמו רובנו לפחות) ולשמור על עצמך, כי לפעמים את זה כל מה שיש לך. אחרי מה שעברת מגיע לך רק טוב ואור בחיים, וזה מה שאני מאחל לך שיבוא בשפע.

תצאי החוצה בלי להתבייש כי הבעיה הזאת היא לא אמןרה לגרום לך להתבייש שיתבישו אנשים אחרים שגונבים ופוגעים באחרים

אני קורא את הפוסט והוא מהדהד באוזניי זוהי חוויה טראומטית וייחודית אך לא בלעדית אנשים רבים חוו בדיוק את החוויה הזו אני עובד איתם במסגרות שיקומיות שיקום במקרה הזה היא לא מילה גסה שיקום פסיכיאטרי זה אפילו התהליך ההפוך לזה של אשפוז פסיכיאטרי. אם באשפוז ישנה התחושה שמקטלגים אותך, חורצים את דינך, אוסרים אותך, מפשיטים אותך מהזהות הפרטית - הרי שבשיקום התהליך הוא של החלמה: חזרה לעצמי, הבניית זהות, חזרה לחיים מלאי תקווה והגשמה עצמית תוך שמירה מירבית על ערכי כבוד אנושי. עוזרים בתעסוקה, בחברה, רגשית, מתמודדים ביחד עם החיים. יש בלבול רב בהתחלה. מה עושים ולמי פונים לעזרה. כפי שייעצו פה - ניתן לפנות למרפאה לבריאות הנפש באזור מגורייך או אף לרווחה. לבקש בקול צלול הזדמנות להחלמה. לקבל זכאות לסל שיקום. תפני אליי לעוד מידע אם זה עדיין רלוונטי [email protected]