אפשרויות שיקום נוספות

בתי בת 29 לפני כ 5 שנים חלתה ואושפזה. אובחנה כסכיזופרנית. לאחר האשפוז היתה כשנה וחצי בהוסטל שיקומי. לא היה לה קל שם מבחינות רבות והיו לה קשיים של עמידה ביעדים,קימה בבוקר ויכולת לעבוד בעבודה "רגילה" מחוץ להוסטל. לאחר שנה וחצי עזבה את ההוסטל וחזרה הביתה. מצאתי לה הוסטל נוסף בקיבוץ הרדוף. היה לה שם טוב ואף הצליחה יותר מאשר במקום הקודם. אך גם שם התיאשה לאחר כשנה והחליטה שאין לה צורך בשיקום והיא רוצה לנהל את חייה באופן עצמאי. כחודשיים לאחר עזיבת ההוסטל בהרדוף קבלה התקף נוסף ואושפזה כחודשיים וחצי. ההתקף פרץ עקב אי נטילת התרופות. במהלך התקופה עד להתקף והאשפוז יצרתי קשר עם המטפלים במשרד הבריאות בירושלים כדי למצוא לה דיור מוגן.(היא זכאית לסל שיקום). היא מעוניינת להיות בדיור מוגן. מאחר ונראה לי שיכולת ההתמדה וההתמודדות שלה עם החיים בכלל הם בעיתיות והיא מתיאשת מהר, אני מסופק באשר לנכונות ולהצלחת ההשתלבות בדיור מוגן. מאחר ולא נראה לי שתהיה מוכנה להיות שוב בהוסטל אני די אובד עצות באשר לאפשרויות הקיימות כדי לשקם אותה, להקנות לה עצמאות ולהפחית את התלות שלה בי. אודה לך על התיחסותך ועל רעיונות והצעות נוספות שיכולות לבוא בחשבון במצבה. אציין רק שהיא נמצאת במעקב אצלכם במרפאה בחולון. בתודה. אורן

אורן שלום, ראשית, ברצוני להסב את תשומת ליבך למשהו: אתה פנית בשאלה לגבי אפשרויות שיקום לבת שלך, לא היא. לא ברור עד כמה לה יש הכרה במצבה. מצד אחד אתה מספר על קשיים בתיפקודים מאוד בסיסיים בהוסטל, עוד לפני האשפוז האחרון, ומצד שני יש לבת שלך רצון להתגורר במסגרת שדורשת תיפקוד גבוה. לאור האמור לעיל, יש להניח שהבת שלך עדיין אינה במקום של מחשבה על שיקום שכן אינה מכירה במחלת הנפש בה לקתה לפני שנים אחדות. העבודה עימה אמורה, בעיני, להתחיל בהיבט של עיבוד האבל וההכרה באובדנים בעקבות מחלת הנפש, זאת הרבה לפני שקום כזה או אחר. הסיכוי להצלחה בדיור יעלה בעקבות זאת. בינתיים ניתן לחשוב על סומכ/ת - אדם המגיע מספר פעמים בשבוע אליכם ומסייע לה לתפקד מבחינת נקיון אישי, ניהול משק בית, ניהול תקציב וכו', על מנת שבבוא היום תוכל להגיע מוכנה יותר להוסטל או דיור מוגן. השאלה כיום אינה איך מתאימים את המציאות אליה אלא איך עוזרים לה להכיר בכך שהמציאות השתנתה.

ראשית תודה על תשובתך ועלי לציין שאת צודקת באבחנתך. בתי אכן אינה מכירה במחלתה ומסבירה הסברים שונים ומשונים על מצבה אך לא מודה שהיא חולה. במצב פסיכוטי היא בכלל טוענת שהרופאים לא מבינים שום דבר והיא תתבע אותם על טעות באבחנה. היא בדעה ובתחושה שהיא מסוגלת לחזור לתפקוד מלא ללא שום עזרה, דבר שכמובן אין לו אחיזה במציאות. לצערי אני לא מצליח להביא אותה לידי הכרה במצבה ובמוגבלותה. באשר לתחומים שציינת שצריך לעבוד איתה עליהם כדי שתהיה יותר מוכנה להתמודד עם הוסטל או שיקום, בהוסטלים אכן עבדו איתה על ניהול תקציב נכון אך הדברים מחזיקים אצלה זמן קצר והיא אינה מסוגלת לעמוד בכך לאורך זמן. אודה לך אם תוכלי להפנות אותי למי שעשוי לסייע במה שהצעת , ניהול משק בית וכו. עלי לציין שכאשר היא ברמיסיה מלאה ומתפקדת, אין לה בעיה ברוב התחומים. היא בהחלט עוזרת בבית ומסוגלת לנהל את חייה באופן עצמאי, אך יש לה גם תקופות של שינה מרובה , קימה מאוחרת בבוקר וחוסר יכולת להתמיד במשהו לאורך זמן (עבודה למשל). האם פניה לאנוש יכולה לעזור בנושא?

שלום, אני בחורה בת 28, בעלת עבר והווה פסיכיאטרי. אני נמצאת בתהליכי שיקום וטיפול, בשנים האחרונות במסגרת של דיור מוגן. מסיבות שונות החלטתי לעזוב את הדירה בה שהיתי בשלוש השנים האחרונות, וברצוני לעבור לדירה אחרת במסגרת של דיור מוגן. כמו כן חשוב לי שהדירה תהיה באזור השרון. אני לא מוצאת- להפתעתי- יותר משתיים, שלוש חברות העוסקות במתן השירות של חיפוש דיור כזה (כולל החברה בה אני נמצאת כרגע), ולאלה אין אף דירה מתאימה להציע לי באזור בזמן הנראה לעין. נראה לי שאני מפספסת משהו, ואיני יודעת למי עליי לפנות. הזמן הולך ואוזל, ואיני רוצה למצוא עצמי ברחוב. יש לי תוכנית שיקומית, אני עובדת (גם אם מעט שעות) ובניגוד למה שעלול אולי להשתמע, לא צריכה להיות שום סיבה שלא לרצות לקבל אותי לדירה זו או אחרת, להפך. (אינני מסוכנת/ 'אנטיפטית', או אפילו בעייתית במיוחד). אודה לך מאד אם תוכל לעדכן אותי בחברות שניתן למצוא, ושרלוונטיות למה שאני צריכה כרגע די בדחיפות. אני בסה"כ צריכה דירה מוגנת אחת, איפושהו באזור השרון- הרצליה, כ"ס, רעננה, רמה"ש, או הוד"ש.. אני מאמינה שניתן למצוא, אבל אני צריכה יותר עזרה. כל טוב, ותודה מראש אופק.