צריך עזרה עם החונך שלי

שלום, אני בן 27 ומקבל סל שיקום לנפגעי נפש. אני רוצה לקבל פה בבקשה ייעוץ בקשר לשירותי חונכות שאני מקבל מזה כבר חצי שנה. העובדת הסוציאלית שלי דחפה אותי לקבל חונך ואני שלא ידעתי על מה ממש מדובר הסכמתי בהמלצתה. היא טיפלה בכל העניין של הניירות ובקשה. החונך הראשון שלי היה אדם מבוגר שמתאים להיות אבא שלי. לא היה לי כלכך נוח עם כל הרעיון של להיפגש איתו כי זה כמו פגישה עיוורת : אני לא מכיר אותו וזה מוזר (אנחנו לא באותו גיל) אבל לזכותו יהמר שהוא דיי חברותי ובעל חוש הומור שזה דבר שאני רוצה שיהיה לחונך שלי.עברו מספר חודשים והתחושה שזה מוזר לא ממש עברה לי ובסוף נאלצתי להפסיק את הפגישות איתו בגלל מריבה שטותית שבמבט לאחור יכלתי לעקוף אותה ולהמשיך איתו אבל בגלל שהוא קיצץ במספר המשוקמים שהוא נפגש איתם וככל הניראה סכסוך עבודה אז הפגישות הסתיימו לחלוטין. אחרי שסיימתי איתו, ישבתי עם הרכזת ואמרתי לה שאני רוצה חונך צעיר ולא מבוגר. אז היא הביאה לי חונך בן 30+ אולי 40+ אבל ניראה צעיר. שגר קרוב אליי שזה מקרי כי לא ביקשתי את זה. התחלתי להיפגש איתו פעמים בשבוע בבית קפה וישבנו כל פעם שעה וחצי ודי דיברנו (כי בסך הכול אני דיברתי והוא הקשיב) לאחר תקופת פגישות ישבנו עם הרכזת לעידכון מצב והוחלט שנעשה ביחד ספורט (הליכה ריצה) בגלל שהרופא שלי המליץ לי על זה עקב בעיות הורמונים. זה לא אימון אישי אלא מדובר בפעולה ספורטיבית חברתית. אחרי תקופה קצרה של ספורט החונך איכזב אותי והפסיק לרוץ/ללכת איתי בגלל שפשוט לא רצה. כמעט מההתחלה היתה ירידה במוטיבציה שלו לעזור לי בזה. כל פעם הוא בא לי עם תירוץ אחר שאי אפשר להתאמץ יותר באימון בגלל כאב פה או קוץ ברגל שם. אבל בכל אופן הוא בעצמו סיפר לי שהוא מתעמל בחדר כושר שלוש עד ארבע פעמים בשבוע ומקבל פעמיים מתוכם מאמן אישי. הוא בעצמו סיפר לי שהוא משתקם שמקבל סל שיקום.הבנאדם בעצמו חולה דיכאון אז למה אני קיבלתי אותו. מצבי טוב יותר משלו והוא אמור לעזור לי?! אני רבתי איתו כבר כמה פעמים והרכזת לא רוצה להחליף לי אותו והיא טוענת שאני צריך לעבוד על הקשר שלי איתו בגלל שזו הבעיה שלי. אני מבין את זה באמת ואני רוצה לעבוד על קשר חברתי אבל לא איתו. הבחור דיכאוני שזה די ברור שהוא בעצם נעזר בי בשביל עצמו ואני מאמין שהיא הרכזת יודעת את זה ומקדמת את זה. הבנאדם בגלל הדיכאון שלו לא רוצה לעזור לי ואין לו רצון וגם ישנם פגישות שהוא בא מצוברח או מבואס ועליי זה משפיע. אני מצפה שהחונך שלי יהיה נורמלי וצעיר ושידחוף אותי ולא איזה חולה שאני צריך לעזור לו לעזור לי. איזה מן דבר ?! בעזרת חונך שידחוף אני יכול להגיע רחוק אבל לא ככה. לא כאשר הבנאדם שאיתו אני אמור לעבוד מתנהג בחשדנות ועוקצנות. הספורט שאני והוא עשינו היה פרויקט משותף שהוא איכזב אותי מאוד ופגע בי. הבנאדם איכזב אותי בכל פעם שבא לפגישה ולא הוביל או לא דחף למאמץ. זה לא בסדר!! הרכזת כניראה לא יודעת כלום מהחיים שלה אם זה מה שהיא נותנת לי. היא כן עזרה לי בספורט שזה דבר רפואי אבל החונך הזה באמת משהו. אני חושב שאני צריך פשוט אדם רגיל בעל רצון לעזור ושיהיה צעיר. האם אני טועה ? הרכזת אמרה לי שאני רוצה דבר שהוא לא קיים ומציאותי. שהחונכים לא מובילים ודוחפים. האם זה נכון? עכשיו אחרי תקופה שבה אני והחונך לא נפגשנו והיא לא מסכימה להחליף לי אותו אנחנו עומדים להיפגש לפגישה משולשת בשביל אולי להמשיך להיפגש. התקשרתי אל הרכזת בגלל שבתקופה האחרונה אני דיי בודד וצריך כל קשר. אז אפילו הוא יכול לעזור לי בזה. אבל אני לא רוצה להיתקע איתו כי איתו אני לא אגיע לשום מקום. הוא לא יקדם אותי בקטע החברתי. ואני מרגיש שהוא אפילו מקנא בי ובגלל זה לא מוכן לקדם אותי. מה לעשות ? קשה לי להגיד את אשר רשמתי פה בפנים לרכזת כי זה סוג של סמכות שת'אמת באה לעזור לי אבל אני רואה את זה כתור טובה שהיא עושה לי. סך הכול אני צריך חונך בשביל קשר חברתי ושיעזור לי להתקדם בתחומים שונים בחיים כמו עבודה או לימודים או תעסוקה יומית. אני רוצה חונך צעיר או עם רוח צעירה שרוצה לעזור לי ולא איזה חולה אחר שבעצמו צריך חונך

היי, תנסה להיות גלוי איתה ולהגיד לה מה אתה רוצה. אולי בפגישה הראשונה עם החונך לתאם ציפיות. עדי

לערן שלום רב, ראשית, כואב אני בכאבך, ובכלל תהליך השיקום ומציאת חונך מתאים לא תמיד קל, הרבה פעמים מחליפים חונך וכו', אני מכיר את זה. אבל! בטענות שאתה מעלה משום מה אין בהם כל כך ממש. וכדאי שתחשוב על כך! אומנם שלמעשה אין זה אומר שעליך בכח להמשיך איתו, ואדרבה 'תעשה חושבים' כלפי הלאה, ותמשיך עם תקוה, כמו שיש לך!! אצטט קטעים מדבריך, ואענה עליהם: ...העובדת הסוציאלית שלי דחפה אותי לקבל חונך ואני שלא ידעתי על מה ממש מדובר הסכמתי בהמלצתה.- אתה כותב תשובה לעצמך! והשאלה, האם היום אתה כבר יודע מהו חונך, מה תפקידו, ולמה לצפות. כי אולי ציפיותיך לא נכונות כלל מחונך. מה שכתבת בסוף...סך הכול אני צריך חונך בשביל קשר חברתי ושיעזור לי להתקדם בתחומים שונים בחיים כמו עבודה או לימודים או תעסוקה יומית". זה ממש לא תפקידו. מה כן תפקידו? תעשה בירור עם העו"ס שלך מה תפקידו בכללי, ומה לגביך. כתבת: "אבל לזכותו יאמר שהוא דיי חברותי ובעל חוש הומור שזה דבר שאני רוצה שיהיה לחונך שלי.-תזכור את זה כשתבקש החונך הבא. ...והוחלט שנעשה ביחד ספורט (הליכה ריצה) בגלל שהרופא שלי המליץ לי על זה.-'חונך' למטרה לעשות ביחד ספורט, זה לא חובה של חונך, אלא אם כן היית מדבר על כך מפורש. ואדרבה תדע לפעם הבאה! אני מסכים, שכיון שבהתחלה הוא הסכים באותה פגישה, אז זה לא הוגן מצידו שבסוף לא רוצה, אבל בגדול הוא לא עושה שקר מחובת העבודה שלו. "אני רוצה חונך צעיר או עם רוח צעירה שרוצה לעזור לי ולא איזה חולה אחר שבעצמו צריך חונך- אני לא לגמרי מסכים עם זה [אלא אם כן זה באמת נכון שהוא מגיע הרבה פעמים אליך מצוברח וכדו' באופן שלא עוזר לך. אך האמנם?] עצם העובדה שהוא מסוגל להיות חונך, ושעבר ראיונות עבודה וכו' והתקבל, ואילו אתה לא מסוגל לכך כרגע, הרי שהוא ראוי להיות חונך. גם אם הוא מתמודד בעצמו, ואדרבה יוכל לתרום לך מנסיון התמודדותיו. הסיבה העיקרית שאתה כועס עליו וכבר מחליט שהוא בדיכאון יותר ממך, הוא בגלל מה שכתבת "הספורט שאני והוא עשינו היה פרויקט משותף שהוא איכזב אותי מאוד ופגע בי". אך כמובן שבגלל כעס זה אי אפשר לבטל הכל. שוב, זכותך כמובן להגיד אני לא רוצה חונך שיהיה 'מתמודד' אך עליך לנמק זאת שכלית לא להגיד סתם..

קודם כל אפתח בכך ש''אומר'' שקראתי את כרטיסך באתר והוא מעודד ונותן תקווה. שנית סך הכול קשה לי לסמוך על הרכזת ועל החונך כי לפי הרגשתי העסק מתנהל בצורה לא מספיק עדינה או פסיכוטרפית או יותר מתאימה בצורה טיפולית מספיק עם דגש על הנקודות שאני רואה בהם חשובות. כלומר זה עסק אחרי הכול ויכול להיות שזה חלק מהשיקום כלומר ההתמודדות עם האחריות וההחלטות לקבל. בנוגע לעניין שהוא גם מתמודד ושהוא יכול לעזור לי מנקודת מוצאו אני דיי בספק כי אני חושב שחוסר האימון וחוסר החברות שנוצרה בנינו מפריעה לו לעשות זאת. אני לא יכול לדעת אם הוא עושה את תפקידו כהלכה אבל סך הכול ההרגשה היתה לא קלה איתו כי התגובות שלו לסיפורים שלי או לביקורות שלי (גם על היחסים ביני לבינו) לא היו מספקות או טובות. אני אדם רגיש שחושב שמגיע לי חונך במסגרת הטיפולית הנוכחית שעולה מעל הרגישויות שלי ובטח שלא יביא את שלו לפגישות שלנו. סך הכול מדובר בעצם באדם רגיל כמו כל אחד ואני לא מבקש מישהו מיוחד במינו אני מאמין. אני לא יודע איך אמשיך איתו למרות השקע שנוצר ביני לבינו. אני עדיין לא עברתי את המשקעים בינינו וזה יהיה לא קל אם בכלל ארצה בזאת. אני מאוד עקשן בקטע של '' לא רוצה חונך מדוכא שבה לחלק מהפגישות מצוברח או דומה לכך''. אני לא עושה דווקא אני פשוט חזק בהרגשה הזאת. אני חושב שבנקודה הזאת אני צודק שכך העיניינים לא צריכים להתנהל אבל צריך לבוא עם ראש פתוח ולראות איפה אפשר לשפר. רשמת תגובה טובה בכך שהגבת ישירות לכתוב שאני רשמתי אחד לאחד. זה דרך טובה וישירה.