עזרה בבקשה

מבקשת את עזרתכם אני אמא לבת בת-22 הסובלת מהפרעות אישיות ודיכאון דבר המתבטא במחשבות אובדניות וניסיונות התאבדות, ביתי מטופלת בתרופות פסיכיאטריות ויש לה סל שיקום, אך הבעיה היא שאינה מוצאת עניין בשום כלום ממה שמציעים לה, עד לפני מס' חודשים שמחנו כולנו שמצבה השתפר למדה והגיעה לתוצאות שהדהימו את כולנו, פתאום לפני הסמסטר הבא החליטה שאינה מעוניינת לחזור ללימודים,ניסו להציע לה מסגרות שונות ואת כולם שללה, ברוב היום היא ישנה ובלילה היא עירה ממעטת לצאת את הבית וככה מצבה מחמיר עד כדי התדרדרות ליצירת ניסיון נוסף של התאבדות שתפסתי בזמן, מאז היא בהשגחתי 24 שעות, אני איתה לבד בבית (אני גרושה) היא הקטנה ואין לי כמעט עזרה אני פשוט מרגישה מותשת כוחות, עד לא מזמן נתתי לה להרגיש שאני חזקה והיא לא לבד בכלום ותמיד יש לה על מי לסמוך אך המחלה הארורה הזו שלה שואבת ממני את כל כוחותי, כל יום אני צריכה למלא לה משאבים מס' פעמים ביום כמה החיים באמת יפים ולמה כדאי לחיות ואיזה כייף לנו ואיזה כייף עוד יהיה ולספר דברים שמחים, ולא עוברת שעה ושוב היא מתהפכת עם מצבי הרוח, פעם התקיפות של מצבי הרוח היו רחוקים אחד מהשני (עיניו של ימים) עכשיו בשעה אחת 4 פעמים,בחודש האחרון אני מרגישה נפילה רצינית במצבי הנפשי אני לא צעירה ולפעמים היא מבהילה אותי באמצע הלילה עם משטרות ,טוענת שהתקשרה למשטרה כי שמעה 2 בנות נוער בוכות מתחת לבית בגלל שהבנים מטרידים אותן, אמצע הלילה היא ערה אז אמרתי לה יופי חמודה גילית אזרחות טובה והשתקתי את העניין ,אבל אני נבהלתי ,יצא לי להיבהל מס' פעמים בשל דברים כאלו או אחרים הבאים ממנה, כרגע שאני כותבת לכם שורות אלו אני פשוט כבר לא מי שהייתה קודם ,אני מרגישה פשוט שהזדקנתי ב-10 שנים בחודש האחרון אני יודעת שלכל אדם עם מגבלות או בעיות נפשיות שיש לו סל שיקום צמוד לתכניות,מסגרות,שיחות עם פסיכולוגים וכו'.. וככה הוא מתאזן ולמשפחה יש שעות של שקט כשהוא במסגרתו, אבל ביתי לא מעוניינת בכלום היא מתייסרת בבית עם בעייתה הנפשית ומייסרת גם אותי לכולם כבר נמאס והרימו ידיים, אחיותיה, אביה, ואותי היא תופסת שבוייה ומשתלטת על חיי וכשאני נשברת היא מציאה לי גם להתאבד, בימים האחרונים חליתי חום וכאבי גרון והייתי במיטה,דברים פעוטים שאני מבקשת ממנה לעשות למעני אני נתקפת על ידה בצעקות,אני לא יודעת האם אין רחמים לאנשים האלו? האם המחלה הזו גורמת להם להיות יצור מתכתי כזה וקר אפילו לאמא? אני חושבת שהיא כועסת שאני חולה, היום כבר כעסתי נורא בקושי יוצא לי קול (אני עם הגרון)צעקתי עליה שהיא פשוט ילדה רעה מאוד ואין בה רחמים ועכשיו רע לי ואני בוכה, הציעו לי גם להיפגש עם קבוצת משפחות דומה לשיחות וכאלו,אני באמת זקוקה לזה אחרת בעצמי השתגע אבל איך אלך כשהיא בבית וזקוקה להשגחה 24 שעות, הייתי צריכה להתחיל עבודה חדשה אחרי החג וביטלתי בשל המצב, מה יהיה? מי יאכיל אותנו אם לא אעבוד? אי אפשר לחיות מהקצבה שהיא מקבלת זה בקושי מספיק לתרופות ולצרכים שלה, אני פשוט נואשת וסליחה עם חפרתי מידי אבל אשמח לקרוא תגובות והדרכה,מה עושים? אני בעצמי כבר חייבת עזרה שיהיה לכם חג שמח כמה שאפשר ושוב סליחה

לאמא הנואשת שלום רב וברוכה הבאה לפורום שלנו, מהודעתך עולה בברור מצוקה לא פשוטה שלך ושל ביתך. אני בעיקר מסכימה עם המשפט האחרון שכתבת. את אכן צריכה עזרה בהתמודדות היומיומית. אני חושבת שחבל שויתרת על ההתייעצות בקבוצת המשפחות - אולי כדאי לרכז את המאמצים למצוא מישהו שיחליף אותך בשעות המעטות שההשתתפות בקבוצה כזאת דורשת. המחויבות שלקחת על עצמך, לשמור על ביתך 24 שעות ביממה ו-7 ימים בשבוע נראית כמעט לא אנושית. את כותבת בהודעתך "לכולם כבר נמאס והרימו ידיים, אחיותיה, אביה," ובכל זאת אני חושבת שאת צריכה לנסות להיעזר בהם מידי פעם כדי לא לוותר לגמרי על חייך. להבהיר להם באותה צורה שהבהרת בהודעתך את המצוקה שאיתה את בעצמך מתמודדת. ייתכן שהם מתקשים לראות זאת בעצמם אם את לא מפרטת את הדברים באזניהם. לחילופין ייתכן שניתן לנסות לקבל שרות של חונך/ת מסל שיקום כדי להיעזר במישהו חיצוני למשפחה. לגבי ביתך, שיקום דורש בראש ובראשונה מוטיבציה ורצון. אלה יכולים לבוא רק מהאדם עצמו. אולי אתן צריכות להתייעץ יחד עם מתאם/ת טיפול שמכיר/ה אותה כדי לנסות למצוא בכל זאת משהו שמעניין אותה. אם יימצא משהו כזה ייתכן שתסכים להתנסות באיזושהי מסגרת שיקומית. הפתרונות השיקומיים נכון להיום נהיים יותר ויותר מגוונים. אני מקווה שתשובתי עזרה במעט בהתמודדות נשמח לשוב ולפגוש אותך בפורום ולענות על כל שאלה נוספת אם תהיה ענת

תודה לתגובתך, אני רוצה לתקן אותך אני לא ויתרתי על שיחות הורים אלא מפעת המגבלה שאיני יכולה לצאת את ביתי כי היא בבית כל היום נמנע ממני לקבל עזרה, שנית החליטו שהיא צריכה אישפוז יום הכוללים שיחות תמיכה מידי יום ופעמים בשבוע שיחה עם פסיכולוגית,היא הבטיחה שאכן היא תקבל זאת אך פתאום חזרה בה ואמרת שלא מעוניינת מהדגירה בבית ובמיטה לא נראה לי שהיא תתרפא ולי אין את המשאבים להקים ולשכנע אותה לפעול למען עצמה ,היא חייב אשפוז יום והיא מונעת מעצמה..בקיצור היא עושה מה שבא לה ואינה מסוגלת לעמוד במחויובות של טיפול ולי אין את הכלים לעזור ולמנוע ממנה ליפול לתהום זה קורה כל הזמן ואני פשוט חסרת אונים, איך ומי יכול לעזור בזה לפני הסכנה הבאה?