בת 20

יש לי אחות בת 20 היא מקבלת תרופה למשבר נפשי , קבלה את התרופה אחרי שהתחילה לראות טלוויזיה והיא חשבה שהאנשים בטלוויזיה מדברים איתה או מדברים עליה , כשהיא לבד היא מדברת לבד כאילו שהיא מנהלת שיחה עם מישהוא, כשדברנו איתה תמיד תקפה איתנו דברה ברוגז בקול מורם אי היה אפשר לשתיק אותה, היא עברה אכזבה באהבה , היתה שמנה ורזתה, רצתה לעסוק בליצנות אבל אבא לא תמך בה, תכלס היא כל הזמן ברוגז ומאשימה את אבא ולא סובלת אותנו אחרי שקבלה את התרופה כבר שבוע מצבה השתבר בהרבה עכשיו היא יושבת מדברת איתנו החזרנו את האימון בינינו היא מבקשת את עזרתנו אבל הבעיה היא שהיא כל הזמן רוצה לקבל את הדברים שהיא רוצה עכשיו ומידי היא רוצה להתחיל ללמוד מחר בבוקר רוצה להתחיל ללמוד מחר בבוקר אין לה סבלנות הרופא אמר שהיא צריכה לקבל את התרופה שלושה חודשים ואחרי זה לשבת עם פסיכולוג כדי להגדיר את מצבה, הבעיה עכשיו שאנחנו לא יודעים מה לתת לה מה לא לתת אנחנו מפחדים שתלך ללמוד וכתוצאה מהלימודים או מהעבודה תקבל עוד לחצים וזה יגרום לעוד משברים כיועץ בסיכולוגי איך אנחנו צריכים להתנהג אליה לתת לה או לא לתת?

דתיה שלום רב וברוכה הבאה לפורום שלנו, נראה שכל המשפחה מתמודדת יחד עם אחותך במצב לא פשוט. אבל יש גם דברים משמחים שאת מספרת. את מספרת שמצבה של אחותך משתפר בעקבות הטיפול התרופתי וכן שחזר האמון ביניכם. דבר משמח נוסף הוא שלאחותך יש חלומות ושאיפות. אני חושבת שאת החלומות והשאיפות שלה לא צריך לעצור. אולי צריך לשבת איתה ולעשות תכנית לפי המטרות שלה. אם אתם חוששים שהלימודים או העבודה יקשו עליה, לדעתי, עדיף לאפשר לה ללכת ללמוד או לעבוד ולתמוך בה בתוך העשיה הזאת. חשוב לזכור שאחותך אישה צעירה ואין סיבה שהמשבר יגרום לה לעצור את חייה. היא צריכה להמשיך ולהתקדם יחד עם הצורך לשמור על עצמה ולהקפיד על בריאותה. נשמח לשוב ולשמוע ממך (או מאחותך) בפורום ולענות על כל שאלה נוספת. אני מאחלת לכם שנה טובה. ענת