בנפילה

המחלה הזאת מכריעה אותי. הפחדים מכריעים אותי. מנתק את הקשרים. מרגיש רק רכילות ורעשים בראש. אין יום בלי מלחמות בתוך הראש. אין יום בלי האשמות. ככה זה כבר שנים. התרופות רק החמירו את המצב. מרגיש לבד. ככה הייתי כל החיים. אין איך לצאת מזה. זה ישאר לי כל החיים. החברים הם האוייבים הכי גרועים. זה לעולם לא יעבור. קללה של חיים. יסלח לי האל.

לכבוי שלום רב וברוך הבא לפורום שלנו, עצוב וקשה לקרוא את מה שאתה כותב. למרות שדבריך מעוררים בי רצון לתמוך ולעודד, קצת קשה במדיה הוירטואלית הזאת, כאשר לא מכירים ממש, לכתוב מילים של עידוד ותקוה שיגיעו ויגעו במקומות הנכונים. אני רק מקווה שנשוב ונפגוש אותך בפורום שלנו ואני מקווה שבכל זאת יהיה שיפור ולו קטן בהרגשתך. ענת

זה נכון מה שאת אומרת, שקשה לך לייעץ לי על עיוור בלי להכיר ועל סמך משפטים בודדים , בתוך מדיה וירטואלית שבנוייה ברובה על טשטוש מציאות. שגם האמפתיה שקיימת בתוך העולם הוירטואלי - יש בה משהו מעוות ולא אמיתי, כי קצת קשה לפתח אמפטיה כלפי בליל אותיות שצורחות בעייה נפשית. אני בצומת דרכים בחיים שלי. כבר בלי תרופות שדרדרו אותי לגיהנום יותר עמוק ממה שהייתי בו, כבר כמה שנים בלי התרופות המקוללות האלה. מתחיל להשלים לאט לאט שאני כנראה אהיה חולה בראש עם ההפרעות האלה כל החיים. שתמיד אצטרך להשקיע אנרגיה בלרסן את השטן שנמצא לי בראש, שכל רגע לובש צורה אחרת ושולח בי את נשמתו. את קולותיו. לא קל להשלים עם זה שההאשמות והרדיפות האלה יימשכו. אין יום בלי זה. אין שעה כמעט שהראש שקט. ובני אדם בחיים לא יבינו את זה, כי זו לא צלקת שאפשר לראות. זו לא נכות שאפשר לראות,(בקלות) אז הם תמיד ידרכו.

.

איכשהו מאוד מבינה אותך למרות שאני מניחה שאתה מדבר על משהו שלא ממש חוויתי ובטח לא בעוצמות שאתה מדבר. אבל אני יכולה לומר לך שהתדברים שכתבת מאוד מדברים אלי בייחוד מהנקודה ש'האויב' נמצא שם בפנים, אורב לנקודת החולשה. המון אנשים בעולם מסתובבים עם תחושות מאוד קשות ומבישות ומרגישים עם זה לגמרי חריגים- אבל בפועל המון חולקים את זה בצורה זו או אחרת ומעמידים פנים שהכל כשורה. והדבר הכי קשה זו תחושת הלבדיות- כאילו את הסוג של מוטציה שזר לא יבין. נראה לי אם עדיין לא ניסית שקבוצת תמיכה באמת יכולה לעזור כי אז אתה כבר לא עוף מוזר ויכול למצוא אפילו עופות מוזרים ממך. זו קלישאה כאילו צרת רבים... אבל עובד לא רע הלכה למעשה. החיים מאןד קשים לפעמים אבל לפי הכתיבה שלך אתה יודע להביע את עצמך בעושר ובציוריות. אולי תנסה לכתוב את הדברים ולעשות מהם משהו? מקווה בשבילך לטוב ולהשקטת הקולות הלא הנחמדים שבפנים.