הרפורמה הביטוחית בבריאות הנפש

שלום רב, בימים אלו מופצים ברשת מכתבים היוצאים כנגד הרפורמה בבריאות הנפש והקוראים לאנשים להתנגד לה, מטעמים שונים. מכתבים אלו כוללים מידע מוטעה ומטעה באשר למשמעות הרפורמה ולהשלכותיה. מכיוון שכך, אנו נציגי ארגוני מתמודדים, בני משפחותיהם, ארגוני סנגור וארגוני זכויות אדם: לשמ"ה, מטה מאבק הנכים, 'בחברה טובה – רואים מעבר', 'עצמה', 'אנוש', 'בזכות' והאגודה לזכויות האזרח, התומכים בקידום הרפורמה בבריאות הנפש ראינו לנכון לפנות אליכם במכתב זה, היות ואנו רואים ברפורמה פתרון הכרחי למצב החמור והבלתי אפשרי בו נמצאת היום רפואת הנפש בישראל. הרפורמה נועדה בראש ובראשונה לעגן את זכותם של תושבי מדינת ישראל לקבלת טיפול נפשי, במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי. לא מדובר בתהליך של הפרטה - הרפורמה מבקשת להעביר את האחריות הביצועית על מתן שירותי בריאות הנפש לקופות החולים שהן גופים ציבוריים, הנמצאים בפיקוח ציבורי וניתנים להיתבע על פי חוק במקרה של הפרת חובתם. כל זאת במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, המסדיר את כלל שירותי הבריאות במדינת ישראל. מעבר לכך, הבה נהיה מציאותיים: גם אם האחריות להפעלת שירותי בריאות הנפש תישאר בידי משרד הבריאות, כעמדת מתנגדי הרפורמה, הרי שהפעלתם של שירותים חדשים, שהם הכרח בשל החסר העצום, תועבר לידי יזמים פרטיים באמצעות מכרזים. משרד הבריאות נוהג כך כבר היום כשהוא מבקש להקים מרפאות חדשות. לא נכון לומר שהרפורמה תותיר אנשים רבים ללא טיפול – ההפך – הרפורמה תיצור חובה חוקית לספק שירותי בריאות נפש ותאפשר לתבוע בגין חוסר בשירות, מצב שאינו קיים כיום. ועוד - על פי הצעת החוק, הטיפול אכן יהיה תלוי אבחנה, אך לא נכון לומר כי מי שלא היתה לו בעבר אבחנה פסיכיאטרית לא יקבל טיפול או כי מרבית האנשים הזקוקים לטיפול לא יוכלו לקבלו! הצעת החוק כוללת רשימה נרחבת של אבחנות, הכוללות גם מצבי דיכאון וחרדה, הפרעות התנהגותיות ורגשיות, הפרעות אכילה, מצבי פוסט טראומה, הפרעת הסתגלות (הפרעה בה המדד הוא המצוקה הסובייקטיבית של האדם) ועוד - חשוב לזכור כי הרפורמה במהותה אינה חייבת להיות מוגבלת לרשימת האבחנות הקיימת. כך, הצענו להוסיף גם מצב בו קיים חשד לקיומה של אבחנה, הצעה שכבר הוכנסה לנוסח המעודכן של הצעת החוק, ולגבי קטינים הצענו להוסיף גם מצבים בהם קיים חשש מפני התפתחות עתידית של הפרעה נפשית. תיקונים אלו יבטיחו כי כל מי שנזקק לטיפול נפשי אכן יקבלו (כולל מי שמוגדר כיום ב'קד Z') לא נכון לומר כי השכבות מעוטות היכולת יפגעו מהרפורמה - ההפך הוא הנכון – כיום, כ 75% מהאנשים הזקוקים, לא זוכים לקבל טיפול במרפאות הממשלתיות, ומי שנותר ללא טיפול הם אלו שידם אינה משגת לשלם עבור טיפול פרטי יקר להחריד. לעומת זאת, במסגרת הרפורמה המוצעת, כל אדם שיהיה זכאי לקבלת טיפול יוכל לקבלו בקופת החולים בה הוא מבוטח ללא תשלום, למעט השתתפות עצמית כזו הנהוגה כיום בביקור אצל רופא שניוני, אחת לרבעון שעמדה בשנת 2009 על 26 ¤ לרבעון! פנייה למטפל עצמאי, שם ההשתתפות העצמית גבוהה יותר, תיעשה רק אם בחר בכך המבוטח. לא מדובר ב'בעלי הון שחברו לבעלי אינטרס המקדמים את הרפורמה' -גופים רבים שלהם אינטרס ציבורי ובהם: מתמודדים, משפחות שבהן אנשים עם מוגבלות נפשית, ארגוני זכויות אדם, אנשי מקצוע רבים ובכירי מערכת הבריאות הסבורים כי רק קידום הרפורמה ישפר את המצב הם התומכים ברפורמה ופועלים לקדמה. הרפורמה הכרחית כיוון שהמצב בשטח בלתי נסבל: · רק חלק קטן מהזקוקים מקבלים טיפול מרפאתי - קרוב ל 75% מהאנשים הזקוקים לטיפול אינם מקבלים טיפול במסגרות ציבוריות. הנפגעים העיקריים הם אלו שידם אינה משגת לפנות לקבלת טיפול בשוק הפרטי. · באזורים שלמים בארץ אין כלל או כמעט שאין שירותים מרפאתיים. · תורי המתנה בלתי נסבלים - במקרים רבים זמן ההמתנה לתור ראשון במרפאה ציבורית אורך חצי שנה עד שנה ואף יותר, לרבות במקרים שלקטינים; · אנשים רבים מגיעים לאשפוז שניתן היה למנוע – בהעדר טיפול בקהילה, יש המתאשפזים והשוהים באשפוז בבתי חולים פסיכיאטרים ללא הצדקה. · התנאים הפיזיים בחלק מהמרפאות לבריאות הנפש קשים · התקציב הציבורי המיועד לבריאות הנפש בישראל מהווה רק 40% מהתקציב המוקצה במדינות מערביות אחרות. מצב בלתי נסבל זה הוא בראש ובראשונה תולדה של המצב המשפטי הקיים בו: · אמנם אין הגבלה חוקית על מי שיקבלו טיפול ועל משכו, אך גם אין זכות חוקית לקבלו; · אין סל שירותים מחייב לפרט; · אין גוף אחראי למתן השירותים המרפאתיים בקהילה. המדינה נותנת 'כפי יכולתה'. · אין כלים משפטיים-חוקיים לתבוע על חסר בשירותים או היעדרם; · בשעה שתקציבם של תחומי הרפואה האחרים מובטח באמצעות חוק ביטוח בריאות ממלכתי, תקציבו של תחום בריאות הנפש נשחק ונוצרים חסרים חמורים. צודק מי שטוען כי המצב הקשה הוא תולדה של 'ייבוש' השירות הציבורי, אולם מצב זה התאפשר, בשל המצב המשפטי הקיים כיום. רפורמה בבריאות הנפש היא, לאור זאת, הפתרון הנכון היחיד לתחלואיה של המערכת. הרפורמה המוצעת כוללת את היסודות החיוניים הבאים: · עיגון בחוק של הזכות לקבלת טיפול · הגדרה חוקית ומחייבת של מי זכאי לטיפול · הגדרת סל שירותים מחייב · הגדרה ברורה ומחייבת של הגורם האחראי למתן שירותי בריאות הנפש · הסרת ההפרדה בין רפואת הגוף לרפואת הנפש בקבלת שירותי הבריאות, כאחד הגורמים המרכזיים לסטיגמה כלפי מתמודדים. · פיקוח ובקרה – המצב כיום, לפיו הגוף האחראי על מתן הטיפול מפקח על עצמו, אינו ראוי. העברת האחריות למתן השירותים לידי קופות החולים, תאפשר למשרד הבריאות לעסוק בפיקוח על אופן מתן הטיפול, הן ברמת הפרט והן ברמה המערכתית. · מתן זכות בחירה בידי מטופלים הצעת החוק אינה מושלמת ויש בה נושאים שחשוב לתקן ולעמוד עליהם. אולם ברור כי הדבר הנכון כעת יהיה לחבור למאמץ משותף לקידום ולשיפור הרפורמה, בו חשובה עמדתם של אנשי המקצוע ויותר מכך של המתמודדים, בני משפחותיהם וכל מי שתחום בריאות הנפש יקר לליבו ולא להתנגד לעצם קיומה ובכך להנציח את המצב הקיים ולהביא להחרפתו. בברכה, קואליציית הארגונים הפועלים בתחום בריאות הנפש (הארגונים החברים בקואליציה : לשמ"ה, מטה מאבק הנכים, 'בחברה טובה – רואים מעבר', 'עצמה', 'אנוש', 'בזכות' והאגודה לזכויות האזרח)

מה יקרה לסודיות הרפואית ? חלק גדול מהאנשים שסובלים מבעיות נפשיות מודעים לצורך בפרטיות ולסודיות המידע הפסיכיאטרי, חולים לא היו רוצים שבכל פניה לקופת החולים מידע פסיכיאטרי יהיה בהישג של כל פקיד או של כל רופא. ברגע שחולה יפנה פעם אחת לבקש טופס השתתפות עצמית לטיפול נפשי [לטיפול במרפאה בריאות נפש שהקופה תפעיל ולא לטיפול במוסד פרטי או מכון פרטי שבהסדר] מאותו רגע ירשם מידע פסיכיאטרי אישי שהיום חסוי. מידע כמו שמות מטפלי בריאות הנפש, תאריך ביקור, מטרה של הביקור ויש סיכוי שכל סיכום מפגש של מטופל ממטפל בריאות נפש יהין נגישים לכל פקיד ולכל רופא. צריך למצוא פתרון לנושא, לבדוק את האפשרות מפטור בהתחייבות כספית לטיפול במרפאת בריאות נפש שהקופות יפעילו,למצוא פתרון בו חולה יוכל לקבל טיפול ללא צורך במסירת מידע פסיכיאטרי וללא צורך בהתחייבות שתדרוש רישום מידע שהיום חסוי

היום הכללית מפעילה חלק מהמרפאות לברה"ן ובמכבי יש שירותי פסיכיאטריה בקופה. אני לא יכול לספר על מכבי , אך אספר על הכללית שהייתי מטופל הן בסורוקה והן במרפאה של משרד הבריאות , בשקט אני מעדיף את הטיפול של הכללית ולא הטיפול שניתן בכעת בעיר מגוריי על ידי מרפאה לבריאות הנפש. נתחיל מהתורים: בסורוקה כל פונה ממתין בין מיידי לשלוש שבועות לכל היותר במקרה ראשוני או דחוף לבדיקת רופא , לפסיכותרפיה במקרה דחופים תמיכתית מיידית על ידי הרופא המטםל םסיכותרפיה להפרעות אכילה כחודשיים וכללית כחצי שנה. במרפאה של משרד הבריאות לעומת זאת רק בשביל שידברו איתך לוקח בין חודשיים לארבעה חודשיים לאינטייק או לבדיקת רופא. יש מרפאות שמפעילות שירותי רופא תורן אך הן מעטות והרוב מפנים למיון פסיכיאטרי. פסיכותרפיה פרטנית התור נע בין שנה לשנתיים לקבוצתית קצת פחות ותמיד מעדיפים אותם מתנגדי הרפורמה לכאורה להפנות לשירותים מחוץ למרפאה בגלל שהם יודעים שהם לא יכולים לתת אותם במרפאה. בסורוקה יש עבודה קלינית תחת חוק זכויות החולה, המאפשר למטופל לבחור את הגורם המטפל , להלין עליו במידה והוא לא מרוצה ממנו ולדרוש ריוורזיה או חוות דעת נוספת במרפאה. במרפאה לברה"ן לרוב אין את האפשרויות האלו. בסורוקה יש הקפדה מאוד גבוהה על סודיות רפואית, ועובדה שלפסיכיאיטרית בסורוקה הייתה גישה למחשב רופאת המשפחה שלי בעיקר בבדיקות מעבדה, אך לרופאת המשפחה, גם אם רצתה לא יכלה לראות את תכני השיחה שנערכו בסורוקה למרות שמדובר במתקן של הכללית. גם כיום יש מכתבים לרופאי המשפחה שמספקים פסיכיאטרים מכל המרפאות . התרופות והאבחנות מצויינות בתיקים הממוחשבים של הקופות ואין לאחיות המרפאה או למזכירות המרפאה גישה לנתונים אלו. לעומת זאת, בבריאות הנפש של משרד הבריאות הנתונים לא מאובטחים כראוי, רופאים ומטפלים מדברים על מטופלים במסדרון בקולי קולות ולא מאפשרים למטופלים זכות בסיסית של סודיות ופרטיות- ההבדל הזה הוא לא מקרי- בקופות החולים מנהל המרפאה הוא גם נציב פניות הציבור לחוק ביטוח בריאות ממלכתי ולחוק זכויות החולה או מי מטעמו [בסורוקה זו האחות הראשית, אך ברוב התלונות והבעיות מטפל מנהל המרפאה דרך המזכירות], מעליו בקופה יש נציב הפניות המחוזי או נציב הפניות המוסדי [נניח בסורוקה נציבת פניות הציבור של סורוקה] ומעליהם נציב פניות הציבור של הכללית ומעליהם נציבת פניות הציבור של משרד הבריאות. בבריאות הנפש, נציב פניות הציבור לרוב לא מצויין במרפאות [אלא רק בבתי חולים] מעליהם עומדים נציב פניות הציבור בלשכת הפסיכיאטר המחוזי מעליהם הפסיכיאטרים המחוזים ומעליהם משרד הבריאות בירושלים. פסיכיאטרים בקהילה יודעים שללקוחות שלהם יש חשש מהפסיכיאטר המחוזי לכן חלקם עוברים על חוק כבוד האדם מעליבים ופוצעים בעוד שיש מערכת גיבוי שמנה ומפחידה בעיקר המערכהת הטוענת שהמטופל עקב מצבו הנפשי לא הבין . בקופות החולים והן במסגרות השיקום יש הקשבה למטופל שאינה קיימת במרפאות הציבוריות הממשלתיות.[לפחות לא בזו שאני מכיר] הפקידה היא אלוהים והיא מרשה לעצמה לפגוע ולצעוק על הפונים שבטוח שאם הייתה עובדת בסורוקה או בכל מתקן של קופות החולים היא הייתה עפה לאלתר.