שיר של מטופלת,+ הערות על טיפול, אשמח אם תגיבו.

מטופלת מהרהרת על מטפלת. היא זקוקה לע?רו?י של אהבה. אין לנו מ?ז?ה. יש לנו חיבה כ??תח?ליף זמני טוב, באמת רק תמיכה של המערכת מפני קריסה עד שיבוא מילוי-הצורך האמיתי. הבעיה היא שהיא צורכת את החיבה המוצעת וכעבור זמן מה ממשיכה הלאה משום שהחיבה המקומית מאבדת את השפעתה והיאוש הפנימי מבצבץ מחדש. היא משכנעת את עצמה שאול?י תמצא את האהבה במקום חדש, אבל גם ש??ם... אולי הבעיה היא בה, אולי יש אצלה נו?גד?נים, א?ילו? מ?קרו?פ?אג?ים שזוללים ומנ?ט?ר?לים את הרגשות הניתנים לה - אבל זוהי רק השערה - אנחנו באמת קצת מיואשים, אין לנו אבחנה. כפי שיבחינו הקוראים הרגישים, השיר משחק עם מושגים רפואיים, גם בגלל התוכן וגם כדי לתת לו אופי מעניין. הוא עצוב, אבל בסוף יש הערות הומוריסטיות שאני מקווה שלא נעלמו מעינם של הקוראים המבחינים. ודאי שמתם לב שהמטופלת בעצם משליכה מצרכיה הנפשיים שלה על המטפלת. אבל אפשר לקבל את השיר גם כתאור מציאותי: הלא גם למטפלים יש צרכים רגשיים, וגם הם לא תמיד מאושרים... הכרתי מטפלת אחת באמנות שהיתה אשה רגישה ושברירית. היא השקיעה באנשים מסוימים, אך שעות הציור איתה היו בדרך כלל "רגילות", ללא ערך מוסף פסיכולוגי. היא כנראה לא היתה מקצועית במידה הראויה. היא פשוט היתה אשה נחמדה וזהו. היו לה ולבני זוגה (אמריקאים) קשיי התאקלמות בארץ, ולבסוף עם חזרו לארצם... כך נוצר השיר הזה. בכלל עליי לומר לפסיכולוגים: הרבה מאד טיפולים מסתיימים בלא כלום כמעט. במקצוע שלכם צריך להיות מאד מנוסה, לדעתי. כפי שברפואה הנסיון הוא מכריע, כך בפסיכולוגיה צבירת ידע מן החיים עושה את ההבדל בין המטפל היעיל לזה שאינו יודע ממש מה לפניו, ובעיקר - לא יודע להביא לפתרונות של הבעיות. לדעתי יש יותר מדי טירונים ובכלל לא טובים במקצוע הזה. המקצוע כנראה מושך מאד, ורבים שאינם מתאימים נוהרים אליו כנראה. אנשים סובלים משקיעים מכספם (הרבה) ומרגשותיהם, ולבסוף יוצאים בלא כלום, או לא הרבה. אגב, גם קבוצות-התראפיה הן בעיתיות במקרים רבים. פגועי הנפש המשתתפים חושבים בדרך כלל בעיקר על עצמם, ואינם ממש מושיטים עזרה לאחרים בקבוצה. בכלל, שעה אחת כל פעם אינה מתאימה לדיון אמיתי בבעיות נפשיות, מה גם שבמקרי הקבוצות התרפויטיות היא מתחלקת על אנשים רבים. ברור לי היום שהמטופל(ת) צריכ(ה) להבין, נגד נטיית(ו)(ה)הראשונית, שהמטפל(ת) אינו תחליף לידיד, אינו ידיד אמיתי. אין פה שום סימטריה, כמובן. הוא-היא איש מקצוע, שבאים אליו לדון בבעיות חיים, ונתינת אמפתיה מצדו היא בערבון מוגבל. אין היא דומה לאמפתיה של ידיד אמיתי, מן החיים. רצוי להשתדל מאד להתמודד עם הבעיות גם בעצמך, עם עצמך, ולא לרוץ למטפל(ת) מיד עם כל דבר. וחשוב מאד להיות רציני(ת): השיחות אינן מפגש ידידותי בו "מאווררים" בעיות וגם מפטפטים על כל מיני דברים אחרים. דרישות התשלום הגבוהות כבר יעמידו אותך על כך... דליה אפרת

אפרת שלום רב וברוכה הבאה לפורום שלנו, תודה על השיר. הוא מעלה מחשבות רבות על תפקידם ותיפקודם של מטפלים ושל מנחי קבוצות וגם על רגשותיהם ורגישותם של מטופלים. על המקום שהם תופסים בחייהם אלה של אלה ... יום טוב ענת