מתלבטת לגבי מערכת יחסים עם בחור המוגדר כסכיזופרן

שלום רב לפני שנה ושלושה חודשים נכנסתי למערכת יחסים זוגית עם בחור בן 25, מספר שבועות לאחר שהתחלנו לצאת הוא חשף בפני שהוא חווה מחשבות רדיפה וניסה להתאבד. אני , שהגעתי ממשפחה של פסיכולוגים ולומדת פסיכולוגיה בעצמי, לא נבהלתי והחלטתי ללוות אותו , יהיה מה שיהיה , וככה עברה עלינו חצי שנה שבמהלכה הוא הגיע לשלושה אישפוזים , ניסה להתאבד פעמיים, ואובחן כסכיזופרן , במהלך החצי שנה הזו הוא קיבל טיפול תרופתי אבל נשאר פסיכוטי. אחרי חצי שנה הוא החליט להתאשפז בכפר איזון, אני לא תמכתי בהחלטה ונראה לי שהוא קיבל אותה מתוך לחץ של ההורים וחוסר יכולתם להתמודד איתו. בשלושת החודשים הראשונים של האשפוז מצבו היה רע ביותר והוא נהג להשתכר כשהוא חזר הביתה עד מצב של עלפון, כמו כן הוא נמנע מלחזור אל בית הוריו והיה נשאר בדירה שלי. לאחר שלושה חודשים בכפר האיזון הוא פגש שם בחורה שהייתה גם היא מאושפזת. אני קלטתי שמשהו קורה וזה התפתח לריב, שלצערי גרם לו לנתק איתי את הקשר לכמה שבועות ולהתחיל לצאת עם הבחורה המאושפזת. אחרי כמה שבועות נוספים שבהם נאלצתי להתנצל אין ספור פעמים על המריבה ודברים קשים שנאמרו חזרנו להיות בקשר כידידים, היינו מתכתבים כול יום , והמשכנו להתכתב גם כאשר הוא יצא מכפר האיזון ונראה שמצבו השתפר, אך הוא נמנע מלהפגש איתי, פרט לפעמים אחדות שבהם היה כלול יום ההולדת שלו. נוצר מצב שבו כאשר אני ניסיתי לקבוע איתו להפגש הוא היה מבטל ברגע האחרון ולוחץ עלי לבוא להפגש איתו כאשר אותה בחורה שהוא פגש בכפר האיזון נוכחת. אני סרבתי לפגוש אותה, וכאשר נשברתי והסכמתי לבוא לפגוש אותה ,הגעתי למקום שבו קבענו להפגש הוא נתן לי נשיקה על הלחי ואז שניהם קמו והלכו. כשביקשתי הסבר לכך נתקלתי ברצף של תגובות לא הגיוניות בעליל מצדו (שהיו מוכרות לי מקודם ותמיד התייחסתי אליהן בסלחנות) אך הפעם לוו בצחוקה של הבחורה מהאשפוז, ולא יכולתי לעבור על כך בשתיקה- כך שבשנית התפתחה מריבה קשה בטלפון, והקשר נותק. אני מודעת לכך שכול הסיפור נשמע לא טוב מכול בחינה אפשרית, כול מכרי אומרים לי להתרחק מהסיפור, העניין הוא שאני אוהבת את הבחור מאוד ודואגת לו מאוד. אני יודעת שהרבה דברים שהוא אומר ועושה הם א רציונליים ואני לא יודעת מה מצבה של הבחורה ההיא אך היא נראתה לי מאוד לא ממוקדת , מסוממת מתרופות וחסרת בוחן מציאות. בהנחה שהם מאושרים ביחד, האם שני סכיזופרניים מסוגלים לנהל מערכת יחסים? האם הם מסוגלים לגור ביחד ולטפל זה בזו? כמו כן, האם עלי לקבל את המצב כפי שהוא מתוך הנחה שחברי לשעבר בחר בו ולהניח לו ? או האם עלי להשאר בסביבה למקרה שהוא יזדקק לי? חשוב לי לציין שבאחת מהמריבות הקודמות שלנו שבוע אחרי המריבה הוא ניסה להתאבד בבית של ההורים שלו ושלח לי הודעה עם הזמן והמקום ורק כאשר התייצבתי שם הוא היה מוכן לחזור לדבר איתי (ההורים שלו תפסו אותו לפני שהגעתי עם סכין). דבר נוסף, הבחור כרגע עובד בעבודה אשר כוללת הרבה שעות ולחץ נפשי והמשפחה שלו מאוד גאה בו שהוא עובד אך בפגישות האחרונות שלנו שמתי לב כי הוא מאוד מאוד השמין והפסיק להסתפר והוא נראה מאוד רע ומוזנח הערתי לו על זה בעדינות אך זה לא עזר ,אני יודעת שהוא לא יפנה מיוזמתו לעזרה , היות שגם כאשר אנחנו היינו בקשר מיני ובעקבות הטיפול התרופתי הוא חדל לתפקד מינית הוא לא הסכים לבקש שיחליפו לו את הטיפול ולדעתי הוא התבייש להודות שיש בעיה, אני חוששת שמצבו הפיזי והנפשי מתדרדר והמשפחה שלו בוחרת להתעלם מזה , ואני גם חוששת שהבחורה ההיא מהאשפוז שהוא יוצא איתה כבר חצי שנה גורמת לו להיות יותר עיוור למצבו. האם יש טעם להמשיך לנסות ולדבר איתו על הדברים הללו?

למודאגת שלום וברוכה הבאה לפורום, אני חייב להדגיש שאני לא מומחה ולא בעל הכשרה פורמאלית כל שהיא על מנת לתת לך ייעוץ מקצועי בכל מה שקשור לזוגיות, אבל בכל זאת אני ינסה לשתף אותך במה שחשבתי והרגשתי כאשר קראתי את הודעתך. קודם כל מאד יפה וראוי להערכה בעיני (בשל העובדה שזה לגמרי לא מובן מאליו) שהתחלת לצאת עם בחור שבתחילת הקשר חשף בפניך את העובדה שהוא מתמודד עם מגבלה פסיכיאטרית ואת החלטת שאת מעוניינת להמשיך איתו בקשר זוגי. מצד שני, מקריאת הודעתך נוצר אצלי רושם (ותקני אותי אם אני טועה) שהקשר שלך איתו הוא לא ממש קשר זוגי (שאמור להיות קשר שוויוני) אלא מעין "קשר טיפולי". כבר כאשר הוא נחשף בפניך בתחילת הקשר ,את מספרת שכיוון שאת "לומדת פסיכולוגיה בעצמי, לא נבהלתי והחלטתי ללוות אותו...." (ללוות??....לא בטוח שאני מבין למה התכוונת, אבל זה לא בדיוק מושג שמתקשר בד"כ לזוגיות ואהבה זה יותר מושג שקשור, באסוציאציה שלי, לאיש שיקום שמלווה משתקם....). בהמשך, לטעמי , הדברים אפילו יותר בולטים. נראה שהוא בחר לעצמו (ולא משנה מאיזה סיבות) בת-זוג אחרת והם בקשר זוגי כבר כחצי שנה, ולא ברור באיזה "תפקיד" את נמצאת כרגע.......את מגדירה זאת כידידות (שיש בה המון אהבה ודאגה אמיתית אליו) וגם מביעה רצון לחזור להיות איתו בקשר זוגי (למרות שנראה שבשלב הזה הוא לא מעוניין בכך), ושואלת : "האם עלי להישאר בסביבה למקרה שהוא יזדקק לי?" מדובר על אדם בוגר שזכותו לקבל החלטות על חייו (גם אם הוא טועה). נראה שנכון לעכשיו הוא בחר לעצמו בת-זוג אחרת. אם את באמת מעוניינת בו כבת-זוג (ולא כ"מטפלת"!!), אז את באותו מצב כמו אם היית יוצאת אם כל בחור אחר והוא היה מחליט לבחור במשהי אחרת, ואמורה לנהוג באותה דרך שבה היית נוהגת במצב שכזה. שבוע טוב, וחג פסח שמח! בני

כתבתי ללוות כי זה מה שעשיתי בחצי שנה הראשונה שלנו, נסעתי לבקר אותו בבתי חולים, במוסדות פסיכיאטריים, הרגעתי אותו, עשיתי דיונים עם המשפחה והחברים על המצב שלו...כול מה שקשור לזוגיות, לצאת, להנות ביחד כול זה אף פעם לא היה בגדר מובן מאליו כי אף פעם לא ידעתי באיזה מצב אני אמצא אותו שאני מגיעה, אם הוא לא עונה כי הוא עסוק או כי הוא פגע בעצמו, ואם כשאני אגיע הוא יהיה זומבי או שנוכל לדבר , ברמה כזו שהייתי צריכה להיות מספיק רגישה לעלות על משפטים כמו "את תראי שהכול מצולם" "את לא איתם נכון? אני סמכתי עליך" ועוד כול התקפי רדיפה שהוא לא ממש טרח לחלוק כי הוא הבין שעדיף לו לא לדבר על דברים כאלה ובגלל שהוא תפס את המחשבות האלה כאמתיות ביותר ולדעת אם להרגיע אותו שלא רודפים אחריו ולעזור לו לחפש מצלמות או שעכשיו זה בסדר לחבק אותו ולנשק אותו וסתם לדבר- הגבול לא תמיד כול כך ברור. אז כן, רוב הזמן זה היה ללוות לא בגלל שרציתי להיות העובדת הסוציאלית שלו אלא בגלל שזה מה שהוא היה צריך. אני מבינה שזו לא מערכת יחסים אידיאלית ואולי זה מה שגרם לו להאמין שזה בסדר ונכון לחתוך כול חלק רומנטי ומיני במערכת יחסים שלנו כשהוא התאשפז בכפר איזון- אני לא יודעת מה קורה עם הבחורה ההיא כי הוא אסר עלי לדבר עליה עד לאותו רגע שבוא הוא החליט שאנחנו צריכות להפגש. אני יודעת שבכפר איזון היה אסור להם להפגש או בכלל לדבר והם רק שלחו אחד לשני הודעות - והוא השתחרר חודש וחצי לפניה ככה שתכלס זה ארבעה וחצי חודשים של הודעות וחודש וחצי של זוגיות, שרוב הזמן הזה פעם בשבועיים הם היו ישנים אחד אצל השני אצל ההורים כמובן. אני לא תוהה ביחס אם אני צריכה או יכולה להיות איתו בזוגיות, ברור לי שזה לא יקרה מבחירה שלו, אבל אני בפאניקה כי אני לא חושבת שהוא עבר תהליך, אני יודעת מה היה מצבו לפני האשפוז, פעם אחרונה שהוא ניסה להתאבד הייתה לפני שלושה חודשים והבחורה הזו מפחידה אותי. הוא מתנהג לא כמו עצמו , הוא נראה מוזנח... ואני מתוסכלת כי אני גם לא יודעת מה מקומי בעניין, אז בלי קשר לשאלה אם יש עתיד לקשר שלי איתו, אני יודעת שאין. אני שואלת האם בחורה סכיזופרנית יכולה לשמור עליו ולייצב אותו או שהיא תחמיר את מצבו? יש תקדימים לקשר זוגי שכזה שמצליח? כי אם אני יודעת שהיא מסוכנת לו, אני אנסה לפתור את המריבה הזאת כדי לשמור עליו למרות שאני מתוסכלת מכול המצב, אני יודעת שהוא אדם בוגר אבל הוא אדם בוגר שהיה מאושפז בשנה ושלושה חודשים האחרונים במשך כמעט שמונה חודשים במצטבר, זו השנה הראשונה שהוא מתמודד עם המחלה וכול פעם שקשה לו הוא מנסה להרוג את עצמו- שלוש פעמים השנה!!!אז אני מפחדת, וקשה לי להסתובב ולעזוב כמו שהייתי עושה עם כול בחור אחר באותו מצב

היי שמי בתיה בת 28 אני עברתי לא ממזמן מערכת יחסים עם סכיזופרן שכמעט גרם לי להתמוטטות בגלל כל מה שעברתי איתו למרות שבהשוואה אליך זה יחסית פחות חמור,אני חושבת שנוכל למצוא נקודות ההזדהות משותפות, אני מאוד ישמח אם נוכל לפתח את שיחתנו יותר לעומק,מקווה שתראי את ההודעה ותסכימי ליצור איתי קשר ל-0502412612