מה לעשות כשקמים בבוקר?

שלום אני בחור בן 31, כישרוני, חכם, יפה ו"בן טובים"... כל זה לא שווה כלום כשהדבר היחיד שמעסיק אותי הוא החרדה הדיכאון והכי גרוע, היאוש. אפילו היתי קצין ביחידה מיוחדת בצבא. מה שלא ממש הועיל לי כי מאז החיים שלי הפכו לרכבת שדים. אני מתמודד עם בעית חרדה קשות מאז שהשתחררתי. כבר כ 9 שנים. מוכר בביטוח לאומי ומקבל קצבא מלאה. אני עייף. עייף כמו בן 90. היתי מאושפז פעמיים בכפר איזון ופעם אחת בשלוותא לפני כחודשיים. כיום אני מרגיש כמו זומבי. אני לא יודע מה לעשות עם עצמי כשאני קם בבוקר, ובכל השעות הארוכות שבהן אני ער ומתמודד. אני רוצה מסגרת שתתאים לי. אנשים איכותיים שסובלים. לא להיות עם הכאב הזה לבד. איפה מתחילים לחפש? למי לפנות? יש לי בית, משפחה תומכת וגם אמצעים כלכליים אם צריך. אני פשוט מרגיש אבוד בחלל. לא משתלב כאן בעולם הזה. ועייף, כל כך עייף. בבקשה עזרה, כיוון. תודה מראש. אני.

למחפש את הדרך שלום רב וברוך הבא לפורום שלנו, ראשית אני חייבת לומר שלמרות הקשיים שאיתם אתה מתמודד כל מה שאתה מספר על עצמך שווה גם שווה. אתה בסה"כ איש צעיר, אתה אומר על עצמך שאתה כישרוני, חכם ויפה ושיש לך בית ומשפחה תומכת. מה שצריך למצוא עכשו הוא כיוון לכל היתרונות האלה. אם אתה מוכר בביטוח הלאומי אז אתה יכול לפנות למחלקת השיקום שלהם. הם מציעים שיקום מקצועי בכיוונים שונים. לצורך כך צריך לפנות למחלקת נכות כללית ולבקש שם שימנו לך עובדת שיקום. בנוסף, אתה יכול לפנות לסל השיקום של משרד הבריאות (בהנחה שיש לך 40% נכות רפואית על רקע של קושי נפשי). דרך המסגרת הזאת אתה יכול לקבל שירותים שונים. דיור לסוגיו (הוסטל, דיור מוגן מתוגבר/רגיל וכד'), תעסוקה לסוגיה (מועדון תעסוקתי, מפעל מוגן, תעסוקה נתמכת וכד'), מועדון חברתי, שרותי חונכות וסמך ועוד. יש אפילו מועדון חברתי וירטואלי שנקרא "מקשיבים" שבו אנשים נפגשים בצ'ט מידי ערב ואחת לכמה זמן גם באופן לא וירטואלי. זאת יכולה גם להיות התחלה. אבל אפילו לפני הפניה לגורמים שונים אני חושבת שאתה צריך לחשוב מה אתה רוצה. להציב לעצמך שאלות שנוגעות למטרותיך מעבר לתמיכה והקלה על התחושות הקשות שאתה מתמודד איתן יום יום. יכול להיות שיהיה קל יותר לברר את השאלות האלה עם מישהו/י שמכיר/ה אותך. חבר או בן משפחה או מתאם/ת טיפול. אני חושבת שכשיהיה לך יותר ברור מה הרצונות והמטרות שלך יהיה לך יותר קל למצוא מסגרת שתתאים לך. זה נראה לי מובן מאליו שקשה לקום בבוקר ולעבור מיום ליום כאשר אין משהו שקמים לקראתו. וכדי לאסוף כוחות ולקום לקראת משהו זה צריך להיות משהו שרוצים ואוהבים. אני מקוה שהצלחתי קצת לתת לך כיוון. בכל מקרה נשמח לענות על שאלות נוספות אם יהיו כאלה ולפגוש אותך שוב בפורום. ענת

הגדרת יפה מאד את עצמך כמחפש דרך. אני כמתמודד הרבה שנים [ומאד הזדהיתי עם כל מילה שלך] יכול לומר מנסיון שמחפשי הדרך בסוף ימצאו! זה לא ביום אחד ואף לא בשנה אחת! אבל יש סוף בסוף.. לגופו של ענין אכן כל מה שכתבה לך ענת תבדוק כל דבר שכתבה ותתקדם עם זה. אני מצדיע לך! [אגב יש לי בלוג בתפוז 'מיומנו של מאושפז' אשמח אם תכנס אליו].