שיקום

מצד אחד יש לי רצון לתפקד ולהיות נורמטיבי. אבל בפועל אני לא מתפקד כראוי, אין לי כח... אין לי חשק.. אני מאד מבקש ממכם ומהקוראים שיכתבו לי מה עושים במצב קשה כזה. תודה רבה רבה.

בני שלום רב וברוך הבא לפורום שלנו, הרצון לתיפקוד ולתהליך שיקומי שיוביל אליו הוא הצעד הראשון והחשוב ביותר. את הצעד הזה כבר עשית. הצבת המטרות וגיוס הכוחות לצורך השגתן הם הצעדים הבאים. ראשית, אני חושבת שצריך להציב מטרות כלליות. לטווח הרחוק. לאחר מכן צריך לפרוט אותן לפרוטות. דהיינו לחשוב על הצעדים הראשונים והקטנים ביותר שמובילים בסופה של הדרך אל המטרות שהצבת. ואני באמת מתכוונת לצעדים קטנים. כאלה שלא צריך לגייס לטובתם מאמץ גדול מידי. לדוגמא: אפשר להחליט שרוצים לקום ביום מסויים בשעה מסויימת. רק יום אחד בשבוע ולנסות להשיג את הצעד הזה. לאחר מכן אפשר לחשוב על הרחבה אבל גם זאת בצעדים קטנים קטנים. להוסיף יום אחד ואחר כך עוד יום וכן הלאה. כאשר הצעדים שמציבים הם בגודל המתאים אז ניתן להצליח לעשות אותם וזה גם נותן תחושה טובה של הצלחה והתקדמות. אם במקרה לא מצליחים להשיג אפילו את הצעד הראשון אז יכול להיות שהוא מלכתחילה היה צעד גדול מידי וצריך גם אותו להקטין. אני מקווה שעניתי על שאלתך ובכל מקרה נשמח לשוב ולשמוע ממך ולענות על כל שאלה נוספת שתהיה לך. אני מחזיקה אצבעות ענת