דואג עד מוות

שלום. אני כבר מוכר למערך הפסיכאטרי מאז בהניותי בן 19 . בגיל 15 חויתי טראומה חזקה ושוק חזק שהשפיע עליי נורא חזק על הנפש . אני קורא לזה משהו לא נורמאלי ומשהו מאלוקים שרק הוא ואני יודעים מה אני חויתי . זה דבר נורא ואיום. איני שקט . כל הזמן גם ביום ובלילה אני חושב וחושב אני הייתי מגדיר את עצמי ממש כמו הלום קרב . אני בשוק אין לי עניין באנשים ואני לא מתחבר ברגש כמעט לשום דבר שאני עושה . אני נורא סובל ממחשבות חוזרות ומאיימות עליי , אני נטול שמחת חיים ותקווה טוטאלית . הגימגום שלי מאוד התגבר בעיקבות כל שושלת הערועים . במהלך השנים ניסו איתי כל מיני תרופות אך זה רק מעט מקל עליי ללא פטירת הבעיה לגמרי . אין לי כבר יותר כוחות להמשיך הלאה - אין למה ובכלל על מה אני סובל . נהייתי ביקורתי על עצמי בצורה זוועתית נוראה . במילה 1 אני סובל סבל לא נורמאלי ולא אנושי בכלל עד שנטרפה דעתי עליי . כרגע אני מאושפז במחלקה פסיכאטרית סגורה ואיני מרגיש טוב , כלומר יש לי הרבה זמן לחשוב וזה יותר דופק אותי . אני פונה באמצעות אתר זה לכל אנשי מקצוע ברפואה זו או אלטרנאטיבית ולכל הגולשים להגיב ולהציע את הצעותיהם אני מוכן לשלם למרות שכמעט ואין לי לצערי חי מקיצבת נכות של ב. לאומי לכל מי שיכול לעזור לי בדרך כנה ואמיתית . למזלי כוח הרצון לעזור ולשקם את חיי האבודים אינו נפגע ברוך ה . אשמח גם לקבל הודעות למייל שהשארתי אצלכם ולפרסם את הודעתי בפורום . אני בן 33 ומרגיש שהזמן אינו משחק לטובתי בכלל . תודה לכם על הקריאה ועל תשומת הלב מצידכם אליי בתקווה גדולה לקבלת עזרה זו או אחרת . תודה לכם . אייל גו

אייל שלום רב, מאוד מצער לקרוא את הודעתך ולשמוע על הזמנים הקשים שאתה עובר מזה לא מעט זמן. אני כותבת לך למרות שאין לי כרגע שום הצעה קונקרטית אלא רק תקווה שתסיים את האשפוז בכמה שפחות זמן ובכל זאת שתקבל כמה שיותר עזרה. יש שני דברים בהודעתך שבכל זאת משמחים אותי (היית מאמין ?): אחד, שיש לך גישה לאינטרנט ואתה משתמש בה כדי לשתף אותנו בקורות אותך ושניים, שאתה אומר: "למזלי כוח הרצון לעזור ולשקם את חיי האבודים איו נפגע ברוך ה'". אומרים במחוזותינו "כל זמן שהנר דולק עדיין אפשר לתקן" ואם יש רצון לתקן זה הצעד הראשון והחשוב ביותר. לא נותר לי אלא לקווח שנמשיך ונשמע ממך בפורום שלנו ושנשמע בשורות טובות. ענת

תודה על החיזוק הוירטואלי שלך. אני באפיסת כוחות אך שם עמוק עמוק בלב בפנים יש וקיים לא רוצה לוותר לי . יהיה לי קשה נורא להתחיל לשקם את עצמי מחדש . שנים אני עובד על עצמי ועייפתי אני לא עשוי מפלדה ... להערתך. יש לנו במחלקה פינת מחשב שכמובן כולם קופצים עליו במהלך היום , ואני גם מנסה לתפוס . השאלה שלי כרגע היא : מהיכן אני לוקח תקווה לעצמי ואמונה להמשיך עם הקשיים הנוראיים האלו . שוב תודה ביי אייל

באמת עצוב לי לקרוא על הסבל שאתה עובר.האישפוז במחלקה סגורה מפחיד ומתיש מאד.יש מעט מרחב אישי ומשעמם.טוב לשמוע שיש עמדת אינטרנט במחלקה.זה חידוש. אם יש לך יכולת ריכוז,הייתי מציעה לך לשקוע בתוך ספר.אם לא,תנסה להקשיב למוזיקה.לי זה עזר,כשהייתי במחלקה סגורה. מה שהפריע לי,אני זוכרת,היה תחושת המחנק במחלקה.תנסה לבדוק אם אתה זכאי לצאת לטיול קצר בליווי צוות. מאחלת לך שתעבור את התקופה הזו,כמה שיותר מהר.קצת קשה לייעץ,כי אני לא מכירה אותך וגם כי מפה,כלומר מהבית קשה להרגיש את מה שאתה מרגיש כרגע. עד כמה שאני זוכרת,אישפוז כפוי מחייב שבועיים בסגורה.תשתף פעולה עם הצוות,ואז יש סיכוי גדול שאחרי השבועיים האלו(בעצם כבר פחות,עברו כמה ימים)תשוחרר,אם לא הביתה לפחות למחלקה פתוחה.

תודה רבה חן . ריגשת אותי עד דמעות . באמת אין לי מרחב פיזי גדול ומאוד משעמם במחלקה כי כמעט אין פעילויות . היום באה סטודנטית ושוחחנו - עשה לי קצת טוב ומאידך גם קצת מתוסכל כי אני מרגיש לא כ"כ טוב . חן : אשמח לקבל ממך חיזוקים בהמשך, ושתדעי רק טוב אמן. ערב טוב אייל

תודה רבה חן . ריגשת אותי עד דמעות . באמת אין לי מרחב פיזי גדול ומאוד משעמם במחלקה כי כמעט אין פעילויות . היום באה סטודנטית ושוחחנו - עשה לי קצת טוב ומאידך גם קצת מתוסכל כי אני מרגיש לא כ"כ טוב . חן : אשמח לקבל ממך חיזוקים בהמשך, ושתדעי רק טוב אמן. ערב טוב אייל

תנסה לפנות למטפל בנשימה , תראה אם זה מתאים לך, שאולי יוכל לעזור מאחלת לך בהצלחה והרבה אהבה. עידית

תודה על העצה --- אני כ"כ מבולבל ולא יודע מה כבר יכול לעזור לי . טיפול פסיכולוגי ? דינאמי? סיביטי.? מבולבל נורא המצב כה מורכב אני על סף ייאוש וכך מרגיש לי לצערי . מה תפקיד הנשימות ? לסדר מחשבות ? איך ? יאלוקים הסבל כה נורא . אני מרגיש רודף אחרי עצמי ואין לי מנוחה . יש לי חרדות חזקים .

ומהנסיון שלי, כשהתרופות לא עוזרות זה אומר שהבעיה היא לא מהמחלה! אלא כמו שאמרה פטרישה דגן [מחלימה מסכיזופרניה] שאדם מאבד את התקוה מוטיבציה ואימון בכוחותיו, לכן הוא מוצא את עצמו במשך הזמן כנטול כל רצון וחשק. אייל, אתה בכיוון טוב, ויש לך רצון להשתקם אז קדימה!