בוקר טוב לכולם

בוקר טוב לכולם/ן. רציתי להגיד לכם שאין ספק לא פשוט להתמודד עם המאורעות שכל אדם ואדם מתמודד. עצם החשיפה שלי כאן בפורום על המקרה שלי במילה אחת או שתיים ולא בפירוט אישית מהווה קושי רב עבורי שהרי אחת הסיבות שהנחו אותי עד היום מרגע שחוויתי את אותן חוויות רעות זה שאני "בסדר" הגוף לא נפגע אולי מעט הנפש ואפשר להמשיך הלאה. ושאני לא רוצה להכאיב לאחרים עם הסיפור שלי. אז הכרחתי עצמי להמשיך הלאה בתיכון הייתי פעילה מאוד לימודים התנדבות ואף להקת בית ספר,מועצה ,עיתון ,רדיו,ואף תלמידה חרשנית ששוקדת על לימודים. וגם בצבא אומנם לא כמו בתיכון כי בתקופת הצבא נעלם לי האור נהייתה לי ריקנות בתחושה של מי אני איבדתי חלק מעצמי, אומנם שידרתי קוליות שהכל בסדר אך בתוכי לא הייתי אותה אחת נמחקתי. אבל הכרחתי עצמי לומר שזה לא היה על מנת להצליח לא לאבד דברים שכבר הייתי מסגרות וכובד אחריות. אני בטוחה שאילולי מנגנון הה גנה של הנפש שלי מנגנון ההדחקה כבר מזמן הייתי על הקרקעית סגורה בתוך ארון לא פעם הרהרתי על ממוות אני יודעת שניסיתי להתאבד חשוב לי לציין שנסיונות שלי לרצות למות לא נבעו מהשתעשעות עם המוות,או ללכת על חבל דק. יכול להיות שזה היה ביטוי להרס עצמי ששאבתי לעצמי בעקבות החוויות הרעות. שגם ככה קרה לי מה עוד יכול לקרות. אבל הרצון למות בא מהרצון שבעצם מה שקרה לי גרם לי להרגיש מתה חיה או חיה מתה הינו הך בפעם הראשונה קפצית לכביש אחרי האונס ולא הבנתי למה לא מתתי. ופעם השנייה שתיתי עד אובן הכרה המטרה להעלף ורציתי לקפוץ מקומה של בית של אנשים שלא הכרתי פעם ראשונה יצאתי לשאוף אויר ולהוציא את הפסולת מגופי ופעם השנייה כבר ממש באתי לשבת לקפוץ ואז ה"מלאכים" באו ומשכו אותי חזרה אני לא יודעת מה היה קורה אם הם לא היו שםקרוב לוודאי לא ה ייתי פה כותבת בכאב את אותן שורות אלה. בכל מקרה לי אישית ממש קשה לכתוב את מה שכתבתי עד כה ונראה לי ממש מוזר שככה אני משתפת כי אני לא רגילה לזה ככה מעל דפי הרשת. הנה דוגמא לשיר שכתבתי "בתקתוק ה שעון בין הערביים" "אני אהיה תלוייה על חוט לבנתיים" "עד שנשמתי תעתק" "ואת גופי זה ישתק" "היו שלום". מה שכן תחום השירים זה אולי הדבר היחיד שמחזיק את ראשי לרצות להמשיך לחיות. וגם אני לא רוצה להיות אגואיסטית הרי אני לא לבד בעולם יש לי משפחה הורים אחים וכו הרי אנשים עברו זוועות עולם מידי הנאצים באושוויץ ורצו לחיות אז שאני אתאבד. נכון לעיתים עוברת לי המחשבה הזאת אך לפחות את מכאובי הצלחתי להעביר את תוכנם לשירים וגם הצלחתי לקחת גיטרה אומנם איני יודעת תווים על גיטרה אבל לקחתי תגיטרה והצלחתי לפרוט על כמה מיתרים ולכתוב שירים. תודה לכם על ההקשבה. מאחלת לכם שתצליחו לשמור על חוזק התמודדות וכל יום שעובר להגיד תודה שהצלחתי להעביר אותו לפחות לנסות להעביר אותו על הצד המחוזק של החיים. לגבי ביטוח לאומי ומשרד הבריאות מעולם לא פניתי אליהן כי פחדתי מתיוג. אבל עכשיו החלטתי שאין לי במה להתבייש מי שפגע בי בנפש זה אותן אנשים חסרי בושה ולא אני אני זו שנלחמת עם עצמי ולא הם. אז הייתי מעוניינת למי עלי לפנות ואיך ולגבי עמותת כנפיים איך אוכל לקבל הדרכה בעניין. והאם במקרה שלי יש לי שם יוכלו לעזור לי ומה העלות שלי כלפיהם . ומה הקריטריונים ואילו טפסים עלי למלא בתודה מראש עומדת במקום

רציתי להגיד לכם שאין ספק לא פשוט להתמודד עם המאורעות שכל אדם ואדם מתמודד. עצם החשיפה שלי כאן בפורום על המקרה שלי במילה אחת או שתיים ולא בפירוט אישית מהווה קושי רב עבורי שהרי אחת הסיבות שהנחו אותי עד היום מרגע שחוויתי את אותן חוויות רעות זה שאני "בסדר" הגוף לא נפגע אולי מעט הנפש ואפשר להמשיך הלאה. ושאני לא רוצה להכאיב לאחרים עם הסיפור שלי. אז הכרחתי עצמי להמשיך הלאה בתיכון הייתי פעילה מאוד לימודים התנדבות ואף להקת בית ספר,מועצה ,עיתון ,רדיו,ואף תלמידה חרשנית ששוקדת על לימודים. וגם בצבא אומנם לא כמו בתיכון כי בתקופת הצבא נעלם לי האור נהייתה לי ריקנות בתחושה של מי אני איבדתי חלק מעצמי, אומנם שידרתי קוליות שהכל בסדר אך בתוכי לא הייתי אותה אחת נמחקתי. אבל הכרחתי עצמי לומר שזה לא היה על מנת להצליח לא לאבד דברים שכבר הייתי מסגרות וכובד אחריות. אני בטוחה שאילולי מנגנון הה גנה של הנפש שלי מנגנון ההדחקה כבר מזמן הייתי על הקרקעית סגורה בתוך ארון לא פעם הרהרתי על ממוות אני יודעת שניסיתי להתאבד חשוב לי לציין שנסיונות שלי לרצות למות לא נבעו מהשתעשעות עם המוות,או ללכת על חבל דק. יכול להיות שזה היה ביטוי להרס עצמי ששאבתי לעצמי בעקבות החוויות הרעות. שגם ככה קרה לי מה עוד יכול לקרות. אבל הרצון למות בא מהרצון שבעצם מה שקרה לי גרם לי להרגיש מתה חיה או חיה מתה הינו הך בפעם הראשונה קפצית לכביש אחרי האונס ולא הבנתי למה לא מתתי. ופעם השנייה שתיתי עד אובן הכרה המטרה להעלף ורציתי לקפוץ מקומה של בית של אנשים שלא הכרתי פעם ראשונה יצאתי לשאוף אויר ולהוציא את הפסולת מגופי ופעם השנייה כבר ממש באתי לשבת לקפוץ ואז ה"מלאכים" באו ומשכו אותי חזרה אני לא יודעת מה היה קורה אם הם לא היו שםקרוב לוודאי לא ה ייתי פה כותבת בכאב את אותן שורות אלה. בכל מקרה לי אישית ממש קשה לכתוב את מה שכתבתי עד כה ונראה לי ממש מוזר שככה אני משתפת כי אני לא רגילה לזה ככה מעל דפי הרשת. הנה דוגמא לשיר שכתבתי "בתקתוק ה שעון בין הערביים" "אני אהיה תלוייה על חוט לבנתיים" "עד שנשמתי תעתק" "ואת גופי זה ישתק" "היו שלום". מה שכן תחום השירים זה אולי הדבר היחיד שמחזיק את ראשי לרצות להמשיך לחיות. וגם אני לא רוצה להיות אגואיסטית הרי אני לא לבד בעולם יש לי משפחה הורים אחים וכו הרי אנשים עברו זוועות עולם מידי הנאצים באושוויץ ורצו לחיות אז שאני אתאבד. נכון לעיתים עוברת לי המחשבה הזאת אך לפחות את מכאובי הצלחתי להעביר את תוכנם לשירים וגם הצלחתי לקחת גיטרה אומנם איני יודעת תווים על גיטרה אבל לקחתי תגיטרה והצלחתי לפרוט על כמה מיתרים ולכתוב שירים. תודה לכם על ההקשבה. מאחלת לכם שתצליחו לשמור על חוזק התמודדות וכל יום שעובר להגיד תודה שהצלחתי להעביר אותו לפחות לנסות להעביר אותו על הצד המחוזק של החיים. לגבי ביטוח לאומי ומשרד הבריאות מעולם לא פניתי אליהן כי פחדתי מתיוג. אבל עכשיו החלטתי שאין לי במה להתבייש מי שפגע בי בנפש זה אותן אנשים חסרי בושה ולא אני אני זו שנלחמת עם עצמי ולא הם. אז הייתי מעוניינת למי עלי לפנות ואיך ולגבי עמותת כנפיים איך אוכל לקבל הדרכה בעניין. והאם במקרה שלי יש לי שם יוכלו לעזור לי ומה העלות שלי כלפיהם . ומה הקריטריונים ואילו טפסים עלי למלא בתודה מראש עומדת במקום