רציתי להגיד תודה

שלום רציתי להגיד לכם תודה על התגובות והשיתוף והעצות. שמעתי על מקום בשם עמותת כנפיים רציתי לדעת מזה המקום הזה ואיך הוא מסייע/עוזר ומה הקריטריונים להתקבל אליו. ומה העלות שעולה להרשם לשם

ל"עומדת במקום" בוקר טוב, ראשית, אני שמחה שאת חוזרת אלינו ושמחה שההתייחסויות להודעתך סייעו במשהו. לעמותת כנפיים יש מסגרת של מועדון תעסוקתי לאנשים שעוסקים באומנות. מדובר במוזיקה, תיאטרון ואומנות פלסטית. ההשתתפות במקום דורשת להיות מוכר בסל שיקום והיא אינה כרוכה בתשלום של האדם עצמו. אני מניחה שהקריטריונים לקבלה קשורים ליכולת באחת האומנויות. האם את מוכרת בביטוח הלאומי ובסל שיקום ? אם לא ואם תרצי הדרכה כיצד לקדם את הנושא אשמח להדריך אותך כאן. להשתמע ענת

כנפיים >> זהו מקום של אנשים מתמודדים (כמונו...) שמספק ומעביר להם חוגים בנושא מוזיקה , שירה ומשחק . הם נמצאים שם בבוקר ובאם יש להם הופעות אז הם כמובן מופיעים בערב . המקום הוא שיקומי למיטב ידיעתי אשר עוזר לממש פונטציאלים הקשורים בנושאים שכתבתי . שיהיה לך בהצלחה .> את הטלפון אני אבדוק אצלי ואכתוב לך בעז"ה. לבנתיים תפני לטיפול נפשי , קרי פסיכולוגי . ואשמח לשמוע ממך בהמשך . ביי

לעומדת במקום שלום, עמותת כנפיים היא מרכז אמנות ותיאטרון לאנשים עם צרכים מיוחדים.מופע מרגש שלהם "במה במקום מיטה" מועלה ב-29.12 בת"א. לברור פרטים על הפעילויות שלהם 03-5108073 , 052-3555299 ובאימייל [email protected] בהצלחה

שלום לכם אני יודעת שהעלתי כאן דברים על קצה המזלג . לפעמעם אני מרגישה כמו סנטה קלאוס שבמקום מתנות שסוחב על הגב אני סוחבת אבנים שחורות שמהוות כל אבן ואבן כאב בלתי פתור עד היום. אני מקווה שאני לא מכאיבה לכם עם שיתוף החויות שאומנם לא פירטטי אותן בפירוט מלא אלא רק בכתיבת המקרה בשם. אך אני יודעת שעד היום אחד הדברים שהקשו אותי לשתף משפחה חברים כיוון שהרגשתי שאני חיה אומנם יש לי צלקות בנפש מאותם מאורעות שעברתי אבל אני "בסדר" אני לא רוצה להכאיב לאחרים. גם חשבתי בעבר ועדיין חושבת שלא כל אחד יכול להכיל את המטענים האלה. זה גם יכול לגרום לריחוק או אולי לסטיגמה שאני משדרת שזה יקרה וכל מיני סיבות לא סיבות אז החלטתי עם עצמי אז מהרגע של החוייה הראשונה להחליט לעצמי שאני אהיה המגוננת אני אהיה הכל של עצמי. ולא לשתף בזה אף אחד. בהתחלה זה עבד ל תקופה הצלחתי ללמוד לעבוד ב מסגרות תקופות ממשושכות ואף ללמוד במכללה הרגשתי שאני על הגל ולאחר מכן פתאום בגיל 5 שחגגתי יום הולדת למחרת הרגשתי הכי עצובה ואפילו כתבתי שיר: "בתקתוק השעון בין הערביים" "אני אהיה תלוייה על חוט לבנתיים" "עד שנשמתי תעתק" "ואת גופי זה ישתק" "היו שלום". שבעצם ניבא את עתיד לבוא הלאה. לפני הארועים הייתי פעילה בתיכון בהרבה דברים הייתי אדם אחר לומדת מוקפת חברים מתנדבת הלהקת בית ספר רדיו עיתון וכתבתי שירים ניגנתי על פסנתר וגם ידעתי תוים. וממש חיים שוקקים. וכיום ככל שעוברות השנים ממאז אותו "מהפך" שעברתי לא מרצוני שאני מסתכלת על עצמי ממש נהייתי אדם אחר. וחבל לי על כך שאולי לא הגנתי על עצמי אז יותר ממה שעשיתי. אני מאשימה את עצמי עדיין למרות שיודעת שזה לא באשמתי. גם השירים שלי סופגים כאב אני יכולה להעיד שהשירים זה אולי הדבר היחיד שמחזיק אותי עם הראש מחוץ למים. בקשר לענת לא פניתי לביטוח לאומי או למשרד הבריאות כי אולי מפחדת שייתיגו אותי בתוית אבל אני מעוניינת לשמוע על ההדרכה איך לקדם את הנושא מבחינת עמותת כנפיים. ואני מאחלת לשאר המגיבים פה בפורום יום שקט וקסום ושתצליחו להיות מחוזקים כל יום כל שעה ולא לוותר על אף תלאות החיים היומיומיות שכל אחד אחת מאיתנו עוברים

תיקון מילה 25 ולא 5 כפי שכתבתי.

ל"עומדת במקום" שלום רב, היות ויקי כבר ענה על רוב השאלות ששאלת (ותודה ליקי על כך) אני נכנסת רק כדי לחזק את דבריו ולומר לך שגם לדעתי כדאי לפנות למרפאה לבריאות הנפש/קופת חולים ולמרות התיוג להעזר בהם גם לצרכי טיפול וגם כדי לפנות לביטוח הלאומי. אנחנו נשמח להמשיך ולשמוע ממך בפורום ונשמח שתספרי לנו איך הדברים מתקדמים. ענת