אמא שלי מאבדת את השפיות דחוף ולחוץ

במשך החמש שנים האחרונות אמא שלי לא עבדה ובתור בנאדם שכל חייו עבד זה התחיל להעיב עליה מהיום הראשון שפוטרה. היא מאז הוולדותה סבלה סבל סבלים היא אומצה ועד גיל 5 הסתובבה בין בתי יתומים לפי מה שהודיעו לה, היא גילת שהיא מאומצת כאשר סבא שלי נפטר לפני 14 שנים ואפשר להגיד שמאז היא התחילה לאבד את עצמה. לאחרונה אחי הגדול הודיע לה שהוא רוצה להתחתן עם חברתו לחיים אחרי שנתיים של זוגיות. והיא בלשון המעטה ירדה מהפסים בכל דרך שהיא אחת הדוגמאות הן שהיא זרקה אבן על החלון שלו בבית וניפצה אותו ועוד המון דברים כאלה ואחרים אנכנו כאחים הגענו לפתרון זמני של לתת לה להיות לבד שבוע שבועיים אבל כולנו בפאניקה לא יודעים מה לעשות איך להגיב ניסינו לדבר איתה לצעוק איתה להכניס היגיון לקרוא ספרים לכתוב ספרים וכל דבר שעלה על דעתנו אבל בסופו של יום היא מאבדת את הקשר שלה אם המציאות ואנחנו מאבדים את אמא שלנו זוהי טיפה על קצה המזלג אבל אני כבר אובדת עצות.. (היא אמרה שהיא מוכנה ללכת לטיפול אבל הכל בערבון .

לירן שלום רב וברוכה הבאה לפורום שלנו, אכן סיפורך נשמע מדאיג. יחד עם זאת בין השורות ניתן לקרוא את האהבה וההערכה שאתם רוחשים לאמכם. אני חושבת שאם היא מביעה את הסכמתה לטיפול זה צריך להיות הצעד הראשון והדחוף. מעבר לזה אני חושבת שהיא זקוקה לתמיכתכם יותר מתמיד משום שנשמע שגם לה בעצמה לא פשוט עם מצבה. אני מציעה בנוסף לניסיונות למצוא לאמכם מקום ומסגרת לטיפול שכדאי לחשוב על מסגרת שתתמוך ותעזור גם לכם. יש בעצם שתי מסגרות לייעוץ למשפחות. מסגרת אחת שקיימת באיזור תל-אביב היא מסגרת של ויצ"ו שנקראת "שלנו". המסגרת השניה שיש לה סניפים בכמה מקומות היא מסגרת של אנוש שנקראת "מיל"ם". אני חושבת שאתם צריכים גם לשמור על כוחותיכם ולפנות לאחת המסגרות האלה. בהצלחה. אשמח לשמוע על התפתחויות כאשר יש כאלה. מאחלת לאמכם בריאות ולכם הרבה כוחות. ענת