זועקת לעזרה

שלום בהמשך להתכתבות מאתמול קודם כל ממש תודה על ההתייחסות. אי אפשר לתאר כמה שבגהה מנסים להתנהר ולזרוק על אימי את הכדור חזרה. אחותי פשוט ילדה עקשנית ולא קלה בכלל אני אשמח אם תוכל להגיד לי למי אני צריכה לפנות לעו"ס? לפסיכיאטר? או לפסיכולוגית? ומה עליי להגיד להם שאימי לא נותנת לה יותר להכנס הביתה ושהיא באחריותם? כן זה דרך קשה מאוד אבל אימי אין לה יום ולא לילה וסובלת מאוד תודה רבה אשמח אם תחזור אליי ותכוון אותי אולי קצת יותר

ליה שוב שלום, נשמע שאתן מתמודדות עם מצב ממש לא פשוט. יחד עם זה לעיתים אין ברירה וחייבים להציב אולטימטום. אם אכן הקושי של אמך כה גדול יכול להיות שבאמת, כמו שאמרתי, אין ברירה וזה מה שצריך להגיד לאחותך ולצוות בית החולים. את צריכה לפנות בעניין למי שמטפל באחותך (פסיכיאטר ועו"ס/פסיכולוגית) ולהבהיר להם שאחותך בשום אופן אינה יכולה לחזור לגור בבית. שאמך לא מסכימה. אני חושבת שמעבר לכך אמך ואת צריכות לפנות למקום חיצוני שנותן ייעוץ למשפחות, כמו שבני הזכיר. מיל"מ של אנוש או "שלנו" של ויצ"ו. שם יוכלו לעזור לכן להגיע להחלטות הנכונות וגם לעמוד על שלכן מול אחותך ומול הצוות בבית החולים. אני מקווה שעזרתי. אם יש לך צורך בהכוונה נוספת נשמח אם תשובי ותשאלי. בהצלחה ענת

שלום זה מצב לא פשוט, שלאחרונה ליוותי משפחה במצב זהה. שמהסירוב של המשפחה לקבל את בנם לגור בביתם חזרה יצא מהלך שיקומי שבשלב זה כל הצדדים שבעים רצון. צריך לדיק במספר דברים, הבעיה אינה של בית החולים, בית חולים תפקידו הוא אישפוז שיש צורך רפואי ולא לשמש כאכסניה. הבעיה היא של אחותך ושל המשפחה. חלק מבתי החולים מוכנים לשתף פעולה ולתת זמן אישפוז נוסף עד להתארגנות של מסגרת שיקומית ואלי אף לעשות עבודה שיקומית על מוטבציה בבתי חולים. לדעתי במקרים מסוג זה חיבת להיות מעורבות של איש מקצוע מהקהילה שילווה את אחותך ו/או את המשפחה (קשה למצוא ליווי מספיק אינטנסבי במגזר הציבורי). וזאת כדי לבנות תכנית ולממש שתעזור לאחותך ולמשפחה. יקי