תקוע באמצע !!!

אני מרגיש בימים האחרונים, תקוע... בין משתקם למדריך, לא יודע מי אני, ופתאום הכל נראה לי הבל הבלים, עוד כדור ועוד כדור... למי אני שייך, אם המשתקמים אני כמו אח גדול, עם המדריכים אני כמו אח קטן, יש מרחק, לחץ, דיסטנס מטופש!... אז יאמרו שיש כאלה שצרכים את הדיסטנס/כמו בצבא. אבל מה זה צריך להיות לי אכפת, מימד של השפלה יום יומי, עומד מול דלתות ומבקש, קפה סוכר ולהדפיס. הדימוי העצמי שלי נוסע על רכבת הרים לשום מקום... ושוב עוד כדור, ועוד כדור, מאזנים אותי, כדי שאפסיק לחשוב יותר מידי. פעם רציתי לשנות , לאט לאט, כדור כדור , כבר לא איכפת לי, כיאלו הם ניצחו, מי זה הם?... האנשים שקובעים את גורלי, אני נלחם בעור שיניי על מעט הכבוד העצמי שנשאר לי, איך עשיתם לי את זה. אני כועס, כעס מתון ומבוקר, רוצה להתרחק מהם, הם, הם... לא רוצה לדבר איתם, הם יחזרו על דיקלומי השיקום שלהם, כמו מנטרה, "לחשוב חיובי, וכו'" לפעמים יש לי הרגשה שהאילם מקומה 2 מבין יותר, הם חיים בסכמות מטופשות, מעל יש רצון כלכלי, אנטרסנטי, הם שחכו את תפקידם, רצים כל היום אחרי פיפי וקקי. רגשים עד כאב, כל דבר מעליב אותם, ןלכן הם מתחבאים, בתוך מסכי מחשב, מתחבאים באמירות כליליות. יש אדם קוראים אותו בני שני... היזם!... מטיל צל על המערכת, רוח שלו קיימת, לא באמת איפת לו, הוא שם, אני פה, אנחנו פה,הוא מסתכל דרך חור הכיס, מצא לו מקצוע מצויין, על הגב שלנו עושה רווחים, הביא לנו טלוויזיה מקולקלת, זה מה שהוא חושב עלינו, אנחנו פח הזבל , לנו זורקים את המיותר, אנשים מיותרים, מדריכים שנזרקים, בלי לחלום על קרירה שיקומית, סלט זבל אחד גדול, גדול... והדיירים מסכמים! "אני זבל, אני כבר רגיל, תעזוב אותי עם המחשבות שלך... רגע יש לך סיגריה"?... אחר לוקחים כדור ושוכחים. העילו לי את מינון הכדורים פי ארבע!!!!!!! ככה החליטו , נסיתי להילחם, אבל עייפו אותי... אני עייף, אני עייף, עייף.... עייף...

היי עמיר, נשמעים מהודעתך בלבול גדול וכעס גדול עוד יותר. האמת שלא היה צריך לחפש את הבלבול והכעס. הם כתובים במילים ברורות. אתה מעלה שאלות של מקום ותפקיד וזה באמת כנראה לא ברור. בנוסף, העלאת מינון של כדורים בצורה כל כך דרסטית, גם אם היא מחוייבת המציאות, יש בה משהו מבהיל. משהו שמעורר שאלות באשר לצורך להיעזר באמצעים חיצוניים באופן כל כך נרחב. משהו שמעלה מחשבות של זהות ושוב, של מקום. אני מוצאת את עצמי מתקשה להגיב להודעה שיש בה כל כך הרבה כאב. כאילו כל מילה תהיה טריוויאלית מידי מול הנאמר. מצד שני היה לי חשוב להגיב. אני מקוה שתשובתי לא תישמע מתיפיפת כי אין לי כוונה להיות כזו. בכל זאת אני שמחה שהפורום משמש מקום להביא את כל מה שנאמר ומקווה שתמשיך לעשות זאת. ענת