פיסטולה עקשנית - מה עושים?

היי דר זמורה, אני חולת קרוהן כבר 18 שנים וסובלת מפיסטולה פריאנלית מאז פרוץ המחלה. כיום ומספר שנים הפיסטולה מפרישה צואה ומפריעה לי במהלך חיי היומיום. רציתי לציין שבעבר טופלתי כבר ברמייקייד ובכל התרופות של קרוהן אך הפיסטולה עקשנית ואינה מוכנה לוותר על קיומה :( מה ניתן לעשות? האם נגזר עלינו לחיות ביחד או שניתן לבצע מהלך שסוגר אותה? האם זה אפשרי וכדאי אצל חולי קרוהן או שכמו שנאמר לי בעבר -זה גם ככה יחזור אז אין טעם? אם אפשרי מהי הפרוצדורה? תודה גלית

גלית שלום, מחלת קרוהן היא מחלת מעי כרונית שכיום אנו לא יודעים מה גורם לה, ואיננו יודעים לרפא אותה לחלוטין. לכן מטרת הטיפול היא לאפשר לאנשים החולים בקרוהן (ושחלקם הגדול אנשים צעירים) לחיות באיכות חיים מקסימאלית ולעשות כל מה שכל אחד בגילם רוצה לעשות, כולל לימודים, בילויים, משפחה,וכו'. עד כמחצית מהחולים במחלת קרוהן יכולים לסבול ממעורבות של איזור פי הטבעת במחלה, מצב המכונה מחלת קרוהן פריאנאלית. מעורבות כזו מתבטאת לרוב בזיהומים, אבצסים ופיסטולות באיזור פי הטבעת, אך יכולה לכלול גם בעיות אחרות באיזור פי הטבעת. וגם כאן, מטרתנו בטיפול היא להביא לאיכות חיים מקסימאלית, ואם פיסטולה זו מפריעה מאד לאיכות חייך יש מקום לנסות ולטפל בה. הטיפול בפיסטולה פריאנאלית (כמו בכל מרכיב אחר של מחלת קרוהן) כולל שילוב בין טיפולים תרופתיים המדכאים את פעילות המחלה, ובין טיפולים כירורגיים. מדובר בשני מסלולים במשלימים אחד את השני (ולא במסלולים מנוגדים) ושימוש מושכל בשני המסלולים האלה חיוני על מנת להביא לתוצאה הטובה ביותר שניתן. הטיפולים הכירורגיים לפסטולה מתחלקים גם הם ל 2 קבוצות: 1. טיפולים שנועדו לנקז היטב פיסטולות או אבצסים, בכדי למנוע זיהום בלתי נשלט. אם הפיסטולה אינה מנוקזת היטב, משפרים את הניקוז על ידי הכנסת נקז הנקרא סיטון. הסיטון הוא בעצם חוט דק (או חומר דומה), אותו מעבירים דרך תעלת הפיסטולה, וקושרים אותו רופף בחוץ. מטרתו היא לא לתקן את הפיסטולה, אלא לאפשר ניקוז טוב שלה, כך שהיא לא תיסגר ותיפתח לסרוגין, ולא תצטבר מוגלה ברקמה (כל המוגלה תופרש החוצה). 2. בהמשך, אם הפיסטולה מנוקזת היטב, ואם רוצים, ניתן לנסות ולטפל בפיסטולה עצמה כדי שתפסיק להפריש או אפילו תסגר לגמרי, באמצעות ניתוחים שונים, עם או בלי שילוב של תרופות המדכאות את הדלקת. ניתוחים אלו יכולים לכלול בין היתר הזרקת דבק ביולוגי לתוך הפיסטולה, פעולה פשוטה עם סיכון נמוך, וסיכויי הצלחה בינוניים. ישנו כיום מחקר המתבצע בבתי החולים תל השומר, איכילוב, מאיר ואסף הרופא (ומרוכז אצלנו בתל השומר) בו מנסים לסגור את הפיסטולות עם דבק לאחר טיפול קצר ברמיקייד (בכדי להשרות תנאים טובים ושקט יחסי בתקופה שסביב ההזרקה). אם הגבת בעבר לרמיקייד במידה כלשהי יתכן שתוכלי להתאים. ישנו כיום גם חומר חדש הנקרא סרג'יסיס שניתן להכניס לפיסטולה, שוב- ברמת סיכון נמוכה, ויש כבר מאמר אחד שטוען שהתוצאות טובות יותר מאלו של דבק. לצערנו חומר זה לא מסופק כיום על ידי מערכת הבריאות הציבורית. ישנם גם ניתוחים גדולים יותר, כגון ניתוח בו יוצרים מתלה של רקטום על מנת לכסות את פתח הפיסטולה, וניתן להציעם למטופלים המתאימים לכך, עם סכויי הצלחה גבוהים יותר ומעט יותר סיכונים. בקיצור- אל יאוש- יש עוד מה מנסות בכדי לשפר את איכות חייך.

רוב תודות, דר' זמורה. אם כן, יש צורך להתייעץ עם פרוקטולוג. אני שבועיים אחרי סיום סטרואידים, ונראה לי שכדאי שאמתין מעט לפני הפנייה לטיפול במצב כדי לראות את מצב המחלה. תודה וכל הכבוד על התשובות והרגישות :)

נמצא אצל תינוק בן שבעה שבועות פיסטולה(אובחן ע"י כירורג ילדים). ההמלצה היא לנתח, האם יש אפשרויות אחרות? כמה זמן החלמה אחרי הניתוח (אמרו לנו שלא תופרים)? האם יתכן שיש לו כאבים במקום? אודה על תשובתך, אורית