סטנט בניתוחי מעיים

לד"ר זמורה שלום, אני סובל מקרוהן ורציתי לדעת מדוע לא משתמשים בסטנט (כמו שעושים בניתוחי לב) לצורך הרחבת חלק מוצר במעי (רקמה צלקתית). האם זה אפשרי? ושאלה שנייה: מהי תפירה הפוכה? מה ההבדל בינה ובין כריתת חלק של המעי? תודה מראש, עמי

עמי שלום, סנטנטים להרחבת היצרויות קיימים וניתן להכניסם בקולונוסקופיה, ולכן הם מיועדים בעיקרם לשימוש בהיצרויות של המעי הגס. לסטנטים אלו יש אורך מוגבל, ולכן ניתן להשתמש בהם רק להיצרויות קצרות, והם משמשים בעיקר להרחבת היצרויות שנגרמות על ידי סיבות שאינן מחלת קרוהן. לא ידוע לי על נסיון בשימוש בסטנטים אלו בהיצרויות מעי גס על רקע קרוהן. חשוב לציין כי סטנטים אלו לא ניתנים להוצאה לאחר הכנסתם, אלא על ידי ניתוח לכריתת מקטע המעי. אין כיום סטנטים לשימוש בהיצרויות של המעי הדק, ויש גם קושי להגיע עם אנדוסקופ (כגון קולונוסקופ) להיצרויות אלו, כדי להביא לשם את הסטנט. היצרויות של המעי הדק במחלת קרוהן יכולים להגרם משתי סיבות עיקריות. הראשונה היא דלקת פעילה, הגורמת לבצקת והיצרות המעי, והשניה היא רקמת צלקת, הנוצרת באיזור בו היתה בעבר דלקת פעילה. אם עיקר ההיצרות נובע מרקמת צלקת, הטיפול היעיל ביותר הוא טיפול כירורגי, והתועלת הצפויה בטיפול נוגד דלקת אגרסיבי במקרה זה קטנה מהסיכון הכרוך בו. בניתוח להיצרות פיברוטית יש לעיתים צורך לכרות את הקטע הנגוע (בעיקר אם ההיצרות היא בחיבור של המעי הדק למעי הגס), ולעיתים ניתן לבצע ניתוח שנקרא סטריקטורופלסטי בו פותחים את המעי לאורך ותופרים לרוחב, באופן שמרחיב את חלל המעי (מה שקראת "תפירה הפוכה"). מאחר שהניתוח אינו מרפא את מחלת קרוהן לתמיד, אנו משתדלים לכרות כמה שפחות מעי דק, ולכן כאשר ניתן לבצע סטריקטורופלסטי אנו מעדיפים זאת. תזמון נכון של הניתוח במכלול הטיפול במחלה הוא חשוב, מפני שירידה במצב התזונתי כתוצאה מהיצרות המעי ואף טיפולים תרופתיים אגרסיביים כגון סטרואידים מגבירים את הסיכון הניתוחי באופן ניכר. לכן כאשר איכות החיים אינה מספיק טובה, והסיכוי שטיפול תרופתי יעזור אינו גבוה, כדאי לא להסס, ולשקול טיפול ניתוחי. כל טוב

מאחר שהניתוח אינו מרפא את מחלת קרוהן לתמיד, אנו משתדלים לכרות כמה שפחות מעי דק, ולכן כאשר ניתן לבצע סטריקטורופלסטי אנו מעדיפים זאת.כאשר ישנה סטריקטורה פיברוטית קצרה יחסית ללא דלקת פעילה, באיזור מתאים לסטריקטורופלסטי (החיבור בין המעי הדק למעי הגס פחות מתאים לכך), אנו מבצעים סטריקטורופלסטי. בכל מקרה אחר אנו מבצעים כריתה רק של הקטע הבעייתי. הכריתה צריכה להיות של הקטע הקטן ביותר שאפשר, אבל כמובן שצריכה לכלול את המקטע החולה, על מנת לשפר את איכות החיים. בניתוח לפרוסקופי משתמשים במצלמה על מנת להסתכל בחלל הבטן ומבצעים את הניתוח בחלל הבטן על פי התמונה הנראית על ידי המצלמה. בסופו של דבר יש בכל זאת צורך לבצע חתך קטן מסויים בשביל להוציא את קטע המעי החולה. בגדול, בניתוח לפרוסקופי מבוצעת בדיוק אותה כריתה כמו בניתוח פתוח, ולכ התועלת העיקרית והסיכונים העיקריים דומים. לניתוח הלפרוסקופי יש יתרון קוסמטי ברור מבחינת אורך החתך, והוא כרוך פעמים רבות בהתאוששות מהירה יותר וחזרה מהירה יותר לפעילות מלאה. כנראה שהוא גם כרוך ביצירה של פחות הדבקויות בחלל הבטן. ניתוח לפרוסקופי קשה יותר טכנית, ומצריך מיומנות כירורגית שלא כל כירורג (ואפילו לא כל כירורג קולורקטאלי) מיומן בה. אם הכירורג שלך לא מנוסה בטכניקה זו, כנראה שעדיף לעבור אצלו ניתוח פתוח. אם הוא כן מיומן, וסוג הניתוח מתאים, סביר שכדאי לנסות ניתוח לפרוסקופי, ואם יש בעיה כלשהי, לעבור לניתוח פתוח.