כאבי פיסורה וטחורים

שלום ד"ר אני בת 30, אם לשני ילדים. הקטן נולד לפני 7 חודשים בניתוח קיסרי ולאחריו צצו לי טחורים ופיסורה. הייתי אצל פרוקטולוג והוא איבחן פיסורה. אני משתמשת בנפדיפין. יש שיפור במצב, אך זוהי כבר הפעם השניה בה אני רוכשת את המשחה וזה לא עבר לגמרי. אני חייבת להודות שמפאת סדר יומי העמוס עם הילדים, אני לא מקפידה על תזונה נכונה ולא משתמשת במשחה 4 פעמים ביום. האם מצב זה הוא מצב תקין יחסית? יש לציין שאיני יכולה כמעט לנגב אחרי יציאה, אלא חייבת לשטוף עם מים כי האזור נפוח וכואב, אך הכאבי תופת אחרי כל יציאה פחתו. עד מתי אוכל להשתמש במשחה? כלומר, האם יש פרק זמן המותר ולאחריו אסור להשתמש בה? יש לציין שאני מניקה הנקה מלאה. אני מאוד עצובה מהמצב, מפחדת להיבדק שוב בגלל הכאב, מפחדת מניתוח ולא יודעת מה לעשות.

מיכל שלום, פיסורה היא בעיה הפוגעת באיכות החיים, אך כשלעצמה אינה בעיה מסוכנת, ולכן תפקידנו הוא לפרוס בפנייך את אפשרויות הטיפול, ו"תפקידך" להחליט באיזה טיפול את מעוניינת. חשוב מאד להקפיד על ריכוך יציאות, ואם את מתקשה לשמור על דיאטה כזו או אחרת, ניתן ומומלץ פשוט להשתמש בתוסף סיבים מסחרי על בסיס יומי, הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם. ניפדיפין מומלץ למרוח 4 פעמים ביום ללא קשר לזמן היציאה או לכאבים, ואנו ממליצים על שימוש מינימאלי של 6 שבועות גם אם יש שיפור. אם לאחר הפסקת הטיפול הסימפטומים חוזרים ניתן לחדש את השימוש, ובעקרון אין בעיה להשתמש גם לזמן ארוך. בטיחות השימוש במשחת ניפדיפין בהנקה לא נבדקה, אולם מאחר שמדובר במריחה מקומית עם ספיגה מינימאלית לא אמורה להיות בעיה. לטיפול ניתוחי שיעור הצלחה גבוהה וסיכון נמוך, אך כאמור את צריכה להחליט שאת מספיק רוצה לשפר את איכות חייך כדי לעבור פעולה כזו. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

מיכל שלום, פיסורה היא בעיה הפוגעת באיכות החיים, אך כשלעצמה אינה בעיה מסוכנת, ולכן תפקידנו הוא לפרוס בפנייך את אפשרויות הטיפול, ו"תפקידך" להחליט באיזה טיפול את מעוניינת. חשוב מאד להקפיד על ריכוך יציאות, ואם את מתקשה לשמור על דיאטה כזו או אחרת, ניתן ומומלץ פשוט להשתמש בתוסף סיבים מסחרי על בסיס יומי, הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם. ניפדיפין מומלץ למרוח 4 פעמים ביום ללא קשר לזמן היציאה או לכאבים, ואנו ממליצים על שימוש מינימאלי של 6 שבועות גם אם יש שיפור. אם לאחר הפסקת הטיפול הסימפטומים חוזרים ניתן לחדש את השימוש, ובעקרון אין בעיה להשתמש גם לזמן ארוך. בטיחות השימוש במשחת ניפדיפין בהנקה לא נבדקה, אולם מאחר שמדובר במריחה מקומית עם ספיגה מינימאלית לא אמורה להיות בעיה. לטיפול ניתוחי שיעור הצלחה גבוהה וסיכון נמוך, אך כאמור את צריכה להחליט שאת מספיק רוצה לשפר את איכות חייך כדי לעבור פעולה כזו. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך