דימוי עצמי בעקבות הכאבים

מה אני? איך אפשר להפריד בין האיכויות שהם "אני", לכאבים שהם מציאות חיי רוב הזמן? אני מרגישה שהאני הנוכחי שלי הוא תוצאה, זה לא אמיתי. אני עסוקה מדי בכאב, עסוקה מדי בסבל, ולא נשאר לי מספיק מקום בכדי לחיות עולם פנימי עשיר כפי שהיה בימים טובים יותר. אני מעריכה את עצמי כ"שווה פחות", אני בן-אדם עשיר פחות, בעל שמחת חיים פחותה, בעל פחות אמונה ביופי שבחיים ופחות מקום לאחרים. עולם הכאב הוא לא מעניין, הוא אדיוטי, הוא מקטין את הבן אדם שבי. הוא מצמצם את יכולתי. אולי אם יש חשבונות שמיים והאדם נמדד על סמך מאמץ, אזי יש לי לא מעט נקודות. אבל אוביקטיבית - להשקיע אנרגיה בכאב זה לחיות פחות. המחשבות הללו משנות את הדימוי העצמי שלי בעיני עצמי, וגם את הדימוי העצמי שלי ביחס לאחרים. אני רוצה למצוא בן זוג- אבל מרגישה כאילו לא מגיע למישהו איכותי לקבל אותי, כי אני (שלא באשמתי) בן-אדם מצומצם. בן אדם שהכאבים צמצמו אותו להרבה פחות מהפוטנציאל שלו וממה שהיה בעבר... האם מישהו מבין את המחשבות האלו? (בכוונה לא פירטתי את סוג הבעיה שאני סובלת ממנה, וכמובן שבמישור הרפואי אני עושה הכל בכדי שהמצב יהיה טוב יותר, אבל עכשיו רציתי להתייחס דווקא לגרורה הנפשית של העניין).

שלום לך, אני יכול להבין את ההרגשה שלך והמחשבות שרצות בראש בזמן שכואב (וגם כשלא כואב ...כשרק מתכוננים לכאב הבא ...) לעניות דעתי המחשבות האלו לא נכונות!!! "מי אני" ? התוצאה היא לא תמיד אני. אם רציתי לעזור למישהו ורצתי ונסעתי והתאמצתי ובסוף לא הצלחתי להגיע אליו כי היה לי פנצ'ר בגלגל או כל סיבה אחרת אז כל ההתאמצות שלי לא שווה כלום ? אז "אני" לא טוב ? לא עוזר ? רק אם על פני השטח רואים תוצאות , זה מה שיעיד שאני שווה , טוב, מוכשר... אם פתאום נגלה את תרופת הקסם וניהיה בריאים אז ניהיה סוף סוף שווים ?! אני חושב שלהפך, מי כמונו יודע מה אנחנו עוברים יום יום שעה שעה , תתני למישהו "ששווה " לעבור יום שלך , הוא יעמוד בו ? לא בטוח , אנשים שמתמודדים כמעט כל רגע עם הסבל הזה ועם כל זה מנסים לעבוד כרגיל ,ולחפש בן / בת זוג זאת גבורה, אלה אנשים עם כוחות שאנשים רגילים , "שווים " לא מסוגלים להבין בכלל . מקווה שעזרתי קצת . שניהיה בריאים

תודה לך, עזרת, ואני אחשוב על הדברים שאמרת. למרות שעדיין- אני חושבת שהכאבים מצמצמים אותי- אולי לא במובן של איכות אמיתית, אבל באפשרויות להוציא את האיכויות, היכולות והיתרונות שלי לפועל. ולא רק במעשה, כי אפילו בעולם המחשבה יש לי פחות מקום למחשבות "יפות" ולעושר רוחני, כי הרבה אנרגיות מושקעות בלעבור את הרגע...

הי רחלי, אנ י כל כך מבינה על מה את מדברת והייתי במצב הזה בשנים הראשונות לחיים עם הכאב. אני רואה שכבר ענו לך המון (עוד לא הספקתי לקרוא את כולם) אך מה שחשוב לי להגיד לך שגם עם הכאבים לא פוחתים, ניתן בעזרת עבודה קשה עם עזרה מקצועית יחד עם עבודה עצמית (ונשמע שיש לך המון אומץ וכוחות מיוחדים) משולבת, (לדעתי כדאי לעבוד עם פסיכולוג רפואי המבין את הפן הרפואי והנפשי) אפשר להגיע למקום שיש גם אותך וגם את הכאבים ושיחד אתם חיים. לעומת המצב שאני כה מבינה שאת נמצאת בו כרגע שלמעשה הכאבים מכילים אותך, לא?) אני יודעת שזה נשמע מפוצץ ואולי רחוק מדי מן המקום שאת נמצאת בו היום אך אנא האמיני לי, כמי שחיה עם סוגים שונים של כאבי תופת (וגם כיסא גלגלים שהוסיף רבות על הפגיעה בדימוי העצמי- אך כמובן שלא צריך כיסא גלגלים בשביל שתהיה פגיעה בדימוי העצמי...) שאפשר להגיע למקום כזה אך זה לוקח זמן ואי אפשר להצליח בזה לבד לגמרי... אני יכולה לספר לך שהרבה מן החששות והפחדים שהיו לי לגבי החיים והיכולת לחיות עם אדם אחר למרות הכאבים וכל מה שמתווה לזה- כאבים, הצורך בהרבה מנוחה, כיסא הגלגלים וכו' התבדו ברגע האמת. אני מספרת לך את זה פשוט בשביל שתוכלי לחיות את הרגע ולא להיות כל הזמן שקועה בפחדים מן העתיד- אני גם הייתי בשלב הזה והיום אני מנסה מאוד לחיות. אם את רוצה לדבר על זה עוד בפרטיות- אשמח מאוד. בינתיים, אנחנו כאן בשביל לעזור לכולנו לשרוד ולחיות למרות ויחד עם הכאבים. אודיע לך ברגע שנקבע את המועד לקבוצה הבאה למקרה שתרצי להצטרף- זה מועבר ע"י פסיכולוג רפואי יחד עימי. אני מאחלת לך מכל הלב שנה יותר טובה ושהכוחות הפנימיים החזקים שלך יעזרו לך לצאת מן המעגל שאת כלואה בו. אני בכל אופן לשירותך, מנדי

תודהלכולם על העידוד והתמיכה. ותודה מיוחדת לך מנדי על ההבנה והרצון לעזור. המשפט: "אני כל כך מבינה על מה את מדברת והייתי במצב הזה בשנים הראשונות לחיים עם הכאב" מאד עודד אותי, כי זה גורם לי להרגיש שהתגובה שלי הגיונית מצד אחד, ושהמצב יכול להשתפר מצד שני. וגם היה לי מאד חשוב לקרוא ש" "אני יכולה לספר לך שהרבה מן החששות והפחדים שהיו לי לגבי החיים והיכולת לחיות עם אדם אחר למרות הכאבים וכל מה שמתווה לזה- כאבים, הצורך בהרבה מנוחה, כיסא הגלגלים וכו' התבדו ברגע האמת." כי באמת, החשש לעתיד לגבי היכולת לחיות עם אדם אחר (ובלי לתסכל אותו) הוא חלק בלתי נפרד מההווה שלי. יתכן שאם זה היה קורה לי בשלב אחר בחיים זה היה אחרת, אבל אני בגיל כזה שעכשיו זה הזמן, ובאמת יש לי חששות לגבי זה. בעיקר בגלל שאני מרגישה שה"דפקט" שלי הוא לא חיצוני, ויכול להיות מוסתר בקשרים שאינם אינטימים, אבל בן זוג אמיתי יצטרך לספוג את זה (צורך במנוחה, אי-שקט, תסכול, חוסר ריכוז וסבלנות), ואני מאד לא רוצה לתסכל את בן הזוג... בקיצור, עודדת אותי, ואני מקווה שהשנה הקרובה תהיה טובה יותר. אשמח אם תודיעי לי על הקבוצה ברגע שתקבעו פגישה. שתהיה שנה טובה בריאה ומאושרת לכולם! רחלי

אני נכה מלידה עברתי שלוש החלפות שלפרק ירך ימין אני נעזרת בהליכון וסובלת מכאבים בירך גב תחתון וגם בכתפיים אני מרגישה שנמאס לי אני מטופלת במדבקות זה עוזר לי אבל אני עדין סובלת האם יש לכם איזה שהוא פתרון אני נשואה ואמא לשלושה בנים ואני גאה בכך ובכל זאת קשה לי כי אני לא רואה אור מה אני יכולה לעשות