הקושי בהתמודדות עם הכאב....

למנדי היקרה ולכל חברי הפורום..... אני כאן יום יום שעה שעה מזדהה עם כולם כי כואבת את אותו כאב שמעצבן ואינו מרפה...אז ככה עד כמה שזכור לך מנדי היקרה לפני כחודש בצעתי MRI וברור שהתוצאות לא היו מעודדות. מצד אחד כאשר בקרתי במרפאתו של פרופסור פלומן נאמר לי שעלי לשקול פתרון ניתוחי כי העצב הלוחץ על החוט עם הזמן עלול הלחץ להגיע גם לגפיים התחתונות...מצד שני בעת בקור בתל השומר אצל ד"ר קנולר תשובתו היתה שאין צורך בהתערבות ניתוחית אולם תשובתו היתה מאוד שטחית ולא מקצועית (לא נפגשתי אישית איתו אלא אם אחד הרופאים מהמרפאה הניירוכרורגית). במקביל היתי אצל איתי גור אריה יש לציין שהור רופא משכמו ומעלה בתחומו הוא הסביר לי את המצב והשאיר לי גם אופציות פתוחות לגבי בצוע זריקה אפדורלית תחת שקופית....וההשלכות לביצוע...הסכונים ולמה היא מועילה ולמה לא.... ייתכן והזריקה תשפיע על הכאבים אולם היא אינה משפיעה על הנימול והשתוק שאני חשה לאורך כל היד. בשלב זה מזה כשבועיים התחלתי טיפול שמרני של ליריקה וקספו ואוקסופירין למשך חודש ועלי לחזור למרפאתו בחודש מאי שוב. ברור ןמן הסתם הרי אין השתתפות של הקופה והתרופה אינה בסל הבריאות ועלי לרכוש אותה באופן פרטי דבר שהוא נטל כשלעצמו..התחלתי עם מינון בשבוע הראשון של 75 מ:ג ואחר כך במינון של 150 מ"ג אבל בשלב זה אין כל שיפור וזה מייאש ומדכא שאין לי מילים לתאר...הרגליים שלי התנפחו איני יודעת אם אלו בצקות ותופעות לוואי של הכדור או שזו בעצם ההתחלה והקושי מהלחץ העצבי על הגפיים התחתונות והאם לא תהיה לי ברירה אלא בסופו של דבר לבצע את הניתוח ולקחת את כל הסכונים!!!!! מאחר ויש לי רופא משפחה מקסים הוא מנסה לבדוק אפשרות ללכת למומחה נוסף בבלינסון...שבוע הבא אקבל את כל הפרטים אני בעצם כבר ארבעה חודשים בבית טרם קבלתי אשור מבטח לאומי אם אני מוכרת כתאונת עבודה או לא מצד שני אין שפור למצבי שזה מצב מתסכל כשלעצמו. ועדיין איני מצליחה להגיע למי שיכול לומר לי האם יש קשר סיבתי בין העבודה שבצעתי לבין הנזק הממשי שקרה לי מעצם מהעובדה שנמנע ממני במהלך 4 שנים לקבל דבר כה פעוט אוזנית למענה טלפוני ויחד עם זאת הרמת שק דואר בצורה לא נכונה שגרמה אולי לכל הנזק . האם יש מישהו בפורום הזה שיודע אם יש הסכם קבוצי כלשהו בנושא זה. אם איני טועה באחד הפעמים ראיתי שיש איזה שהוא פורום להתייעצות ראשונית בפורום כלשהוא עם עורכי דין בעניני תאונות עבודה. מאחר ואני לא מכירה את העניין אשמח אם אתם תוכלו לעזור לי. בכל אופן מה שאני יכולה לומר לכולם מכאן שההתמודדות אינה קלה אפילו מייאשת ומתסכלת....והלוואי ויכולתי לא להיות כאן.....אישית אבדתי כבר את האופטמיות.... מצטערת שאין לי דברים יותר טובים ... אישית אני מאחלת לכולכם יום עצמאות שמח.....

הי סימונה היקרה, צר לי מאוד שהחדשות לא היו טובות ושאת עוברת תקופה כה קשה. אני שמחה שאת מרוצה מכך שהלכת לד"ר גור-אריה. אני רק רוצה להגיד לך לגבי הטיפול שלו שחשוב שגם אם זה עוד לא עוזר, שתמשיכי בזה עד למינון גבוה יותר (אם זה מה שאמרו לך) מכיוון שתרופות יכולות לא לעזור במינון מסוים ואז להתחיל לעזור במינון גבוה יותר. הלוואי שכך יקרה איתך... כולי תקווה. לגבי נושא תאונת העבודה - אני לא מבינה בזה בכלל אז אני מצטערת. מה שכן, האם שקלת לפנות לסניגוריה ציבורית. אם תסתכלי בעיתון את תראי שבכל איזור יש עורכי-דין המספקים ייעוץ בחינם. אני הייתי ממליצה לך לפנות אליהם ולשמוע מה יש להם להגיד. טוב, זהו בינתיים. אם אני יכולה לעזור במשהו - אני פה בשבילך. מכל הלב, מנדי

שלום סימונה שמי ציפי ואני מעניית לצור קשר אתך כי אנחנו עברים את אותו דברים טלפון 08 6885494 נייד 052 8840041 בתודה ציפי

סימונה יקרה...! לצערי אני לא יכולה להציע הצעות אופרטיביות -אבל אל תאבדי את האופטימיות.... אני יכולה להציע לך לא לפחד מן הניתוח ולדרוש שהמנתח הבכיר ביותר יבצע אותו... יש לי נקודה למחשבה בשבילך שיכולה רק לעזור לך: "החיים הם כמו שייט על נהר.. הם זורמים, גדה אחת מסמלת את האושר והגדה השנייה את הצער.. מפעם לפעם במהלך השייט אנחנו נתקלים באחת משתי הגדות- יש דברים שמשמחים ודברים עצובים מאוד... והחוכמה בחיים זה לא להתקע יותר מידי זמן על גדה מסויימת" זהו ציטוט של רובין שרמה. תזכרי שגם הדברים הגרועים ביותר עוברים, תנצלי את הזמן הזה עד כמה שניתן להעשרה אישית בקריאת ספרים- אשמח מאוד להמליץ לך על כמה!! שלך תמיד!! גלית

סימונה היי,כמה שאני מבין אותך,אני ממש "אח לצרה",סובל 20שנה! מכאבים כרוניים יום יום ,דקה דקה,עד עצם היו הזה לא נמצא שום פתרון שיוכל ולו במעט לעזור לי בסבלי הממושך,אך עדיין לא הרמתי ידיים. אני מאחל לך ולי ולכל הסובלים כמונו שבת שלום וחג עצמאות שמח-יואל.

שלום סימונה. אני מזדהה עם הכאב שלך ויותר מזה עם המצב הנפשי הגרוע שמתלווה אליו. זה תמיד הולך ביחד.עד שהבנתי את זה עברו עלי שנים של זוועות חיות. קודם כל, אני מציעה לך לקחת תרופה פסיכאטרית בלי להתבייש, אני עושה את זה כבר 14 שנים. זה מעלה את הסירוטונין במוח ומקל על המערכת העצבית במוח. חוץ מזה, אל תנסי לשפוט את עצמך מול אנשים בריאים והיכולות שלהם, או היכולות שלך בעבר. במצב כזה של כאבים אפשר להנות רק מדברים קטנים שקורים לנו ומסביבינו. אל תנסי להיות גיבורה כי זה מתסכל יותר, תעשי רק מה שאת יכולה ותמשיכי להתכבת אתנו ועם מנדי באתר, זה יכול לעזור לפעמים. מירה בולבה טל- 04-6127360

כמה שמירה צודקת - העינוי הגדול יותר מכולם זה להשוות את היכולות שלך ביחס לאנשים "בריאים" ובעיקר לא למה שאת יכולת לעשות קודם. ניתן ליצור חיים יחד עם הכאבים אך זה אינם אותם החיים של קודם. כשמקבלים את זה, ניתן להתמודד יותר טוב. מה שנכון גם כן, כפי שמירה כתבה, אנחנו לומדים להנות עוד יותר מהדברים הקטנים. היום בשבילי ללכת לקולנוע או לצאת לאנשהו בטבע (במיוחד עם זה מסלול שמותאם לכיסאות גלגלים) - מידת האושר שזה מעניק לי, נותן לי את הכוח להמשיך. המשימה הכי חשובה בעיני זה למצוא את הדברים הקטנים האלו שנותנים לנו את הכוח להמשיך במלחמה הקיומית שלנו. בלי מטרה -קשה למצוא סיבה לקום, לא? היום בערב אני נותנת הרצאה בראשל"צ ואני נוגעת בנושא מדוע אנשים הופכים להיות מוערבים חברתית דווקא כתוצאה ממצב קשה. למה דווקא אז, בתוך כל הסבל, אנו מוצאים את הכוחות לתרום לאחרים? אני חושבת שלכל אחד יש את התשובה שלו ובכל תשובה יש כמה תשובות. לפחות תשובה חלקית בשבילי היא שהעשייה נותנת לי את הכוח לחיות ולהמשיך הלאה..... סימונה יקרה-כפי שאמרתי וגם מירה אמרה- תעזרי בכל דבר שמאפשר לך להרגיש קצת פחות רע ותזכרי שאנחנו כאן איתך בכל רגע....