מורפיום-מבקש תשובה דחופה ביותר.

קרוב משפחה מאושפז בב"חו במצב סופני.גליומה במוח.מחוסר הקרה ושבועיים נושם בחרחורים. רופאים מציעים מורפיום, אישתו מסכימה, הבת מתנגדת בטענה שזה יהרוג אותו. הבת נצמדת בכוח לחיי אביה. אני מבקש כל עצה אפשרית מה לעשות ואיך לנהוג.

שלום רב, אני מצטערת לשמוע על מצב קרוב המשפחה ואני מבינה את ההלבטות, אך יש להבין כי אדם עם גליומה המצוי בעצם במצב דמוי תרדמת ואי שקט, אין מה לסייע לו מבחינה רפואית וכל שניתן לסייע לו ולמשפחתו זה להקל את הסבל הגופני שהוא חווה והדרך היחידה שניתן לעשות זאת היא על ידי מתן תרופות מרגיעות שהטובה ביניהן הן כמשככת כאבים והן כתרופה לקוצר נימה במיקרים סופניים היא המורפין. יש נטייה לחשוב שמורפין מדכאת את מרכז הנשימה-האמת שבאדם במצב הכרה מעורפל קשה לדעת מהן ההשפעות שלו, כי לא ברור מה הוא באמת מרגיש. כל עוד יש תחושות של כאב הכאב מנטרל את ההשפעה המדכאת על מרכז הנשימה. הכוונה היא לא לזרז מוות ולא לדכא נשימה אלא להרגיע ולהקל, וזה בוודא יושג. בכל מיקרה לאור מצבו שממילא לצערי הבינותי שהוא סופני , יש גם לשקול האם עדיף להאריך ביום נוסף עם סבל או לנוח בשלווה. אני ממליצה להקשיב להמלצות הרופאים ולתת למטופל את המורפין. מניסיוני במצבים הללו המשמעות רבה יותר לחולה בוודאי, אך לא פחות למשפחה, למרות הרצון בשלב הראשון שהשלב הזה ימשך זמן ארוך ככל הניתן, כשמבינים שאין מנוס מהשלב הסופי ושאליו הולכים, הדבר הכי ביחוד כשהחולה הכרתו אינה מלאה והא סובל, היא לעבור זאת בצורה הקלה ביותר. זהו גם הזיכרון שילווה בהמשך, ועדיף שיזכרוהו שוכב ישן וננוח ולא מחרחר ונאבק לכל נשימה.הלוואי שלא הייתי צריכה לאמר דברים אלו, והלוואי שאפשר היה להבטיח הבטחות אחרות, אני רק יכולה לאחל להם חוסן בתקופה הקשה העומדת לפניהם, ולהזכיר כי למרות הקושי הרב, צריך להכיר מתי מגיע הרגע שיש להרפות ולהתרכז אך ורק כיצד ניתן להקל על הסבל ולאפשר את המעבר שיהיה מכובד וקל כל הניתן,מבלי לנסות להאריך אותו יותר. לימים קשים פחות.