כאבים עיצביים כרוניים - הוגדרו כפיברומילגיה

שלום רב, כבר כ-20 שנה שהוגדרתי כסובלת מסינדרום הפיברומילגיה. ניסיתי סוגים שונים של טיפולים, אלטרנטיביים וקונבננציאליים גם, אני לוקחת באופן קבוע כ-6 כדורים של פרוקסול פורטה, במצבי כאב בלתי נסבל גם טיפות טרמדקס (ג-60 טיםות סיום), וכשגם זה לא עוזר, אני פשוט מנסה ללכת לישון עם כדור קלונקס בתקווה שתוך כדי השינה הכאב יחלוף. אין די מילים לתאר עד כמה איכות חיי נפגעת ואני לא יודעת אם לא גרמתי לעצמי נזק בלתי הפיך עם כל התרופות {גם תרופות נגד דיכאון). לאחרונה הופניתי למרפאת כאב וטופלתי ע"י זריקות לידוקאין שניתנו לי ע"י רופא מרדים. זה עזר מאוד, אבל לאחר כ-8 טיפולים הרופא סירב להמשיך בטיפול. לשאלתי, מה הסיבה, הרי סוף סוף נמצא משהו שעוזר לי, אז למה להפסיק, התשובה היתה "ככה", כלומר אין תשובה. שאלתי, מדוע לא ניתנת אפשרות לקבל באופן קבוע זריקות לידוקאין? האם יש תופעות לואי בטיפול ממושך הגורם לנזק? אשמח לתשובה ואם יש למישהו בפורום עצה , לגבי סוג טיפול כלשהו, מלבד אלטרנטיבי אודה מאוד

תמי שלום רב, אכן טיפולים בלידוקאין יכולים לסייע לעיתים בכאבים עיצביים, מצד שני, כמו כל תרופה, לידוקאין היא תרופה עם תופעות לוואי, ובמקורה לא יועדה לכאב כלל אלא לבעיות לב והפרעות קצב. לרוב הטיפול בזריקות מקובל לא כל כך לטיפול כרוני אלא ל"שבירה של התקף", בזמן של התלקחות בלתי נסבלת ובהמשך מקובל לנסות למצוא פיתרונות חלופיים. יש כאלו שממשיכים בטיפולים על בסיס יותר ממושך, אך לרוב אז התדירות יותר נמוכה, וגם אז מדובר בדרך כלל במיקרים שמיצו כל דבר אחר, וזו האפשרות האחרונה, כאשר לא ניראה לי שפה זה המצב. סך הכל, הפער מפרוקסול פורטה וטרמדול ועד ללידוקאין הוא רב, ויש עוד מיגוון תכשירים באמצע שלא נוסו ולא מוצו, ונראה לי שקצת נישכחו. לא מתפקידנו להמליץ או לתת טיפולים, ולכן עצתי היא לחזור למירפאת הכאב או לפנות לאחרת, אם לא לאותו רופא שאצלו היית אז גשי לרופא כאב טוב, והתייעצי איתו על הטיפול המתאים. יש לא מעט תרופות שמקובל וניתן לתת לכאב עיצבי בכלל ובפיברומיאלגיה גם, ולא ניסית אף אחת מהן. לפני סיום, פסלת על הסף "טיפולים אלטרנטיבים/משלימים". לא תמיד הגבול בין הרפואה הרגילה למשלימה, לגוף או לנפש הוא ברור וחד. פעמים רבות כדי להרגיש טוב יותר שומה עלינו לשלב בין השניים ולהעזר בטיפולים מהעולם ה"משלים", וזה יכול להיות כל דבר, החל מהרפייה, או תפילה או תזונה או דיקור או כירופרקטיקה ועוד רבים אחרים לפי מה שמתאים לכאב ולנשמה, אך לא בהכרח הייתי פוסלת את זה כחלק מאפשרות הטיפול. כל טוב