"מכורה"

שלום רב, אני קוראת את ההודעות בפורום מזה זמן רב. אני סובלת מכאבי פרקים כרוניים שנים רבות ומטופלת בקודאין. לפעמים במורפיום בימים קשים. יש לי אבחנה מראומטולוג מומחה. לצערי, בשנה האחרונה החוקים השתנו ואי אפשר לקנות קודאין ללא מרשם. בקיצור, ללא שיחה עם רופא בקופ"ח שמסביר לי כל עשרה ימים שלא ייתכן שאני סובלת מכאב וסופר את הכדורים אחד-אחד. פגשתי את הרופא בקופ"ח הבוקר והמצב יצא משליטה. (לא אומר באיזו קופ"ח, כי נעזוב את זה, זה עצוב מדי.) כשביקשתי מרשם חדש לקודאין, הוא לפתע אמר שאני מכורה. כשביקשתי שיסביר לי את הקשר בין מחלה וכאב להתמכרות, ושיאמר למה הוא טוען שכל מי שחולה וזקוק לתרופה משול למכור, הוא צחק לי בפרצוף; כשביקשתי שיוכיח לי שאני מכורה, ואמרתי שכאב הוא דבר סובייקטיבי וקשה לבטל אותו בקלות גדולה כל-כך, הוא צחק עוד יותר; כשאמרתי שהמחקרים מראים שרק פחות מ-1% ממי שסובל מכאב כרוני מתמכר למשככי-כאבים, הוא התרגז ואמר שמי שקורא מחקרים רפואיים ומנהל את הטיפול שלו בעצמו הוא ללא ספק מכור, וסירב לתת לי מרשם. בסופו של דבר אמרתי שאין טעם להמשיך את השיחה, צר לי שהוא חושב כך והלכתי. נשארתי בלי משככי כאבים, עם כאב וסבל, ותווית של פסיכית. ברור מאליו שלעולם לא אקבל עוד עזרה מאותו רופא ומבחינתו אני פשוט צריכה עזרה לטיפול ב"התמכרות" שלי לנרקוטיקה. אין מחלה בשם כאב כרוני, אין אנשים שסובלים ממחלות בלתי נראות, אין חולים בעלי השכלה שקוראים על מחלתם ורוצים להבין מה קורה להם, את משמעות הטיפול שהם מקבלים ורוצים להרגיש טוב יותר. ביקשתי הפנייה למרפאת כאב מספר פעמים, אך קופת-החולים אליה אני שייכת סירבה לשלוח אותי, בטענה שאני לא זקוקה למרפאת כאב. עד עכשיו רופא המשפחה טיפל בי. הוא אמר שהוא מומחה לכאב. במילים אחרות, הוא נשלח לקורס כאב בקופ"ח והוסמך כך לטפל בחולי כאב. אלא שכל פעם שהלכתי אליו הוא כעס, אמר שמחכים לו מחוץ לדלת חולים אמיתיים. כלומר, אנשים שסובלים מנזלת, לא אנשים שסובלים בגיל שלושים מכאבי תופת ומבקשים מורפיום. איזו חוצפה זו מצידי לבזבז את זמנו של הרופא בבקשה קטנונית כזו! כמה דרקוני יכול להיות ה"טיפול" באנשים שמאוד סובלים ממילא?! :-(( תהיתי אם אתם יודעים אם יש קופות חולים שמתייחסות לכאב כרוני בגישה קצת יותר... איך אתאר את זה? מודרנית? לאן כדאי לפנות כדי לקבל טיפול יותר תומך? האם קופות החולים הקטנות, מניסיונכם, מודעות לכאב כרוני? האם אתם יכולים להמליץ על רופאים שיוכלו לעזור? הייתי שמחה להתייעץ עם מומחה כאב, אך אין לי אפשרות כלכלית ללכת לרופא פרטי. לכן אני תלויה בחסדיה של קופת החולים. לטוב ולרע. במקרה זה, הטוב והרע יצאו מאיזון. כעת אני יושבת מול המחשב ורמת הכאבים עולה ועולה... אי אפשר לחיות ככה. בתוך כמה ימים, ללא משככי כאבים, כל מה שאוכל לעשות יהיה לבכות. אפסיק לתפקד. מה הייתם ממליצים לי לעשות עכשיו? איך אוכל לקבל משככי כאבים במהרה ולא להמשיך מלחמה מיותרת? אין לי כל כוונה להתנצל על היותי חולה או על סבלי, או על העובדה שאני נהנית לקרוא, ללמוד ולהחכים. אני רק רוצה לקבל עזרה... הכאב וחוסר האמון קשים מספיק. אני רק רוצה הקלה בכאב. אלפי תודות.

שלום רב, אני מצטערת לשמוע על החוויה הלא נעימה שהיתה לך, ורבים צאיתנו במהלך השנים נתקלנו לא אחת באנשי צוות שלא היו די קשובים או מבינים לבעיות הכאב או שלמרות הכל עודם תקועים בעצמם בתוך אמונות ישנות ותפלות, בעיקר לגבי נושא של מתן משככי כאב חזקים ונרקוטיים לחולים עם כאב שאינו ממקור ממאיר. פעמים רבות הרופא בעצמו מאמין שהוא "מגן " על המטופל במונעו ממנו מתן של תרופות מהסוג הזה, דבר הקשור לעובדה שאותו רופא לא שינה את הגישה שלו עצמו למתן תרופות או לא הפנים את השינויים הקיימים כיום בטיפול בכאב בחולים כרוניים, ולעיתים גם מעביר את פחדיו הוא אל החולה,וכך במקום להקל את סבלו, עוד מחמיר אותו. מצד שני, חשוב להכיר בכך שבשנים האחרונות סך הכל קיימת מגמה חיובית הן בקהילה והן בבתי החולים של שיפור המודעות לטיפול בכאב כרוני, מכל הבחינות. יש עלייה בידע, במשאבים, באמפתיה והבנה ובמודעות. כמו כל תהליך הוא דורש זמן להפנמה, ותמיד יהיו רופאים נחמדים יותר או פחות וכאלו שפתוחים יותר או פחות לשינוי, ללימוד ולנתינה. חשוב לא להתייאש גם אם נתקלת ברופא שלא נתן לך מענה לבעיות כפי שציפית שכן לא בהכרח האחד מעיד על הרבים או על ה"קופה" כולה. עצתי לך לעשות ראשית את הפשוט מכל והוא להחליף את רופא המישפחה שלך. קורה שאין תקשורת בין אנשים וחשוב ללא קשר לנושא חוסר ההבנה הנוכחי ביניכם שיהיה לך נוח עם האדם שמטפל בך, וברור שלא כך הוא, וכיום כאשר כה קל להחליף רופא ראשוני, זה נראה הדבר ההגיוני לעשותו, ואולי הרופא הבא יהיה קשוב יותר. כדאי אולי לפני שעוברים לרופא אחר, לעשות "סקר שווקים" ולברר מי נחשב לרופא שמבין בתחום, שקשוב, שאינו פוחד מתרופות "ממכרות" וכו'. חשוב לזכור כי אם הראומטולוג שלך למשל מכיר בבעיה וממליץ על טיפול אזי ניתן להשתמש בהמלצתו כמנוף, ומרבית הרופאים נוטים לכבד המלצות של רופאים מומחים. דבר נוסף, איני יודעת מיהו הראומטולוג, אך גם לבעיות פרקים יש טיפולים יעודיים חוץ מקודאין. להפך, זו לא ממש תרופה מקובלת לשום דבר כיום, ולכן אולי כדאי לשקול להתייעץ גם עם ראומטולוג נוסף.לפני סיום, הייתי שוקלת לקבל בנוסף תמיכה ריגשית נפשית. לא שחלילה אני חושבת שזה "בראש", אבל כל אדם שסובל כאב פיזי, יש לו גם מיטענים ריגשיים, וקיימת אינטראקציה בין השניים, שמחמירה את הכאב אם המצב הנפשי אינו מאוזן ולהפך אם הוא חיובי יותר, ולכן חשוב כמו שמטפלים בגוף גם לדאוג במקביל לנפש, ובטוחני שהכאב ואת רק תצאו מכך נשכרים, כל טוב ובהצלחה.

א. שלום ושובע ללא כאבים או לפחות פחותים. גם אני סובלת מכאבים נוירופטיים קשים, אני מתחילה לחשוב שאולי גם אני נכנסת לקטגוריה של רומטיזם בגלל כאבי פרקים. אני מזדהה איתך ועם כל מילה שכתבת אותי פותרים" בבעיתך הינה מערכת העצבים בחוט השדרה" ואפילו לא מנסים למצוא פתרון לכאבים המביאים אותי ללבכי ואפילו לצערי לרחות מתוך כאב. כרגע אני מטופלת במדון שלא פוטר אותי מכאבים אלה רק מטשטש אותם במקצת. וזאת היא התמכרות לשמה. גם אני נתקלתי ברופאים שאומרים" אין מה לעשות או לעזור לכאביך תגמלי מכל התרופות כי אצלך זה רק בראש". וגם אני נתקלתי באטימות או בחוסר רצון להתעמק בבעיה. אודה לך אם תשתפי אותי במציאת רופא שגם אוהב ורוצה לעזור תודה