כאבים עזים בצוואר- לדבר עם מישהו!!!!!!

שלום לכולם! אני רוצה לשתף אותכם איזה כאבים יש לי כבר כמה ימים בצוואר והיום אני עושה סידרה של זריקות במרפאת כאב . אז זהו בלי זריקות אני לא יכולה לתפקד בכלל מזה שנים רבות שאני סובלת מפריצות דיסק בעמוד שידרה צווארי מחוליה 1 וד 7 שכאב נימשך כל כל הרבה זמן הבן אדם נישחק ניכנס לחרדות לא יכול לעשות דברים שעשיתי בעבר וזה קשה מאוד בשנה האחרונה הסבל כל כך גדול ורק זריקות עוזרות לעבור עוד תקופה עד להתקף הבא וזה קשה מאוד. בגלל החרדות שלי הרופא הציעה לי לקחת תקופה סרוקסת אני לוקחת את זה כבר חודש ואני חושבת שמבחית חרדה זה באמת עוזר . כי אחרת בכל כאב ההיתי מתפרקת אבל אחרי הכדורים אני בשליטה ולא ניכנסת לחרדה כמו פעם. אני יושבת פה וכותבת עם כאבי טופת !!!!!!! אני מקוה שאחרי הזריקה תהיה קצת הטבה. אני גם לוקחת כל מיני משככי כאבים + וואליום תארו לכם מה אני עוברת תודה לכם על הקשבתכם ! תודה דבי

דבי יקרה, אני מצטערת לשמוע כי עוברים עלייך ימים לא טובים ואני מקווה כי הזריקות יקלו עלייך. אני יודעת כמה זה קשה לחיות עם הכאב, עם אי היכולת לבצע את מה שעשית פעם, ועם החשש מההתקף הבא. אני גם מאמינה שבימים בהם הכאב קשה, הפתיחות לשמוע ולקבל היא לא גבוהה, כי כל מה שרוצים זה רגיעה, אך מצד שני, ולא אחת דיברנו גם כאן על כך, לא ניתן להילחם בכאב הכרוני, ואם רוצים לשאוף לאיכות חיים סבירה, ולהחזיר את השליטה לחיים לעצמנו, צריך לנסות לפחות, ללמוד למצוא את הדרכים לחיות לצד הכאב. אני שמחה שאת נוטלת תרופות שמפחיתות לך חרדה, כי אין ספק שזה בוודאי לא עוזר. פחד מההתקף הבא, הוא אחת הרעות החולות, בעת משבר, יש לעבור אותו, אך בימים הטובים יותר, צריך כמה שאפשר להנות מהם, ולא לחשוב מתי יבוא ההתקף הבא, ומה יהיה אז. ואם כן, לפחות לנסות לראות את הטוב, למשל, שזריקות כן עוזרות לך ושיש מה שעוזר ויכול להוציא אותך ממשבר שכזה, אפילו אם זה זריקה, לפחות יש טיפול שיכול לעזור, לפחות בין התקפים יש גם תקופות שהן יותר טובות . וכמה שקשה עכשיו, כל התקף, בסופו של דבר, יחלש וירגע, אפילו אם כעת זה נראה כאילו זה אולי נצח. איני יודעת אם רכשת במהלך הזמן שיטות להרגעה עצמית, הרפייה, דימיון מודרך וכד'. אם לא, אני ממליצה בחום להעזר בכך. אומנם זה לא אינסטנט, ודורש הרבה השקעה ותירגול, אך התמורה שווה, ותאפשר לך כלי נוסף, ביום יום, ובוודאי בימים כאלו, גם להרגע, וגם להקל את הכאב, ולהחזיר חלק מהשליטה על החיים לעצמך, וזה המון. אז מכל הלב, שיהיה בהצלחה בטיפול, ולימים ורודים יותר, דניאלה

הי דבי יקרה, אכן, לצערך ולצער כל הסובלים מכאב כרוני, יש ימים בהם הכאב מחמיר/הכוחות שלנו להתמודד פחות טובים/התשישות משתלטת וכו' - לפעמים הבעיה היא אחת מהבעיות שציינתי ולפעמים זה הכל ביחד וכבר קשה לדעת מה מוביל למה. מה שבטוח, יש ימים בהם צריך פשוט לתת לגוף את המנוחה שהגוף דורש. אך, אם זה ממשיך יותר מיום יומיים, דווקא חשוב למצוא איזון חדש - מצד אחד לא להכניס את הגוף לעוד סבל מעשייה מרובה ומצד שני, הפסקה טוטאלית בפעילות גם היא מחמירה את המצב ואף יוצרת כאבים נוספים. כן, כן, אולי זה לא פייר אך מרכיב משמועתי בחיינו זה הצורך למצוא איזון כל הזמן, בלי יכולת לפעול לגמרי באופן ספונטני וכו'. אך למרות שזה מעצבן, לאט, לאט מגיעים למצב יותר מאוזן (למרות שבעקבות שינויים במצב הפיזי והנפשי, צריך גם ליצור איזון מחדש). בגדול, בשביל יום כמו שאת נמצאת בו היום, כל מה שנותר לי לעשות זה לשלוח לך חיבוק עדין ולאחל לך שהזריקה תקל עלייך לפחות במקצת. כשבתקווה תחושי מעט הקלה תזכרי לא להתלהב יותר מדי ולעשות הכל בטירוף - דווקא כשמרגישים יחסית טוב יותר, חשוב לעשות אך לא בלי גבולות כי אחרת, זה לעבור ממצב קיצוני אחד לשני. מעבר להתמדדות הקשה שלך עכשיו, בשיא הכאב, אני חושבת שטכניקות להתמודדות כמו היפנוזה עצמית הם כלים יקרים מפז שעוזרים במצבים מסומים להחזיר לנו את השליטה. כפי שדניאלה אמרה, חוסר השליטה הוא מאוד קשה להתמודדות ולכן טכניקות שעוזרות להחזיר מעט שליטה, עוזרות. יש לי לא מעט התקפים קשים בבטן שבעבר היו תמיד נגמרים באישפוז והיום, בעזרת תרגול רב בהיפנוזה, אני יכולה לפחות להרגיע את ההתקפה, גם אם לא למנוע אותה. כמובן שהתחושה הזו נותנת לי כוח כי אז אני לא מרגישה כה חסרת אונים. לפעמים ההתקף מתחיל ואני שומעת את עצמי בראש אומרת לעצמי "ווי, זה בלתי נסבל זה יגמר בבית חולים, אני לא עומדת בזה " וכו' ואז, אני אומרת לעצמי באופן מאוד מודע - אה, אבל את כן יכולה לעזור לעצמך - את יכולה להשפיע על החשיבה שלך - וכך אני עושה ובעזרת נשימות ועוד, לאט, לאט זה בדרך כלל נרגע. אבל, אני חייבת להדגיש את מה שדניאלה כבר הדגישה - הטכניקות הללו הן חסרות תועלת אם לא מתרגלים - היפנוזה עצמית/דמיון מודרך וכו' הינן מיומנויות שניתן לרכוש והדרך להתמקצע בהם היא רק אחת - המון, המון תרגול. אני יודעת דבר יקרה שכל השיחה הזאת לא בדיוק פותרת לך את הבעיות אך אני מנסה מצד אחד לתמוך בשלב הקשה בו את נמצאת ומצד שני, לשתף אותך ואת האחרים בדברים העוזרים לי.... תחזיקי מעמד, מנדי