פיברומילגיה

לפני כ-17 שנים אובחנתי כסובלת מסינדרום הפיברומילגיה. מאז, אני משתמשת בתרופות למניעת כאבים, שלא תמיד עוזרות. לדוגמא, פעמיים ביום 50 טיפות טראמדקס ובנוסף 6 כדורי פרוקסול פורטה, וכפי שאמרתי, כשההתקף קשה במיוחד, כל זה גם כן לא עוזר, ואז אני פשוט חייבת לעשות או להיעזר במשהו כדי לישון בתקווה שכשאקום הכאב לא יהיה נורא כל כך. לאחרונה הוצע לי ע"י רופא מומחה לכאב, להשתיל חומר נרקוטי מתחת לעור אשר משתחרר בצורה מבוקרת ונשאר בגוף בעצם כל הזמן. עלי לציין שסבלתי בעבר מדכאונות וחרדות ולכן אני לוקחת על בסיס יומיומי סרוקסט ולמיקטל. שאלתי היא, האם טוב יהיה לקבל את עצת המומחה לכאב? לדבריו התרופות שאני לוקחת יום יום מזיקות לכבד ולקיבה בצורה קשה ולכן עדיף לעזור לעצמי בתרופה הנרקוטית. אני קצת מהססת בגלל בעיית התמכרות. אשמח אם מישהו יכול לעזור. תודה

ריקה שלום, פיברומיאלגיה, כמו מחלות כאב כרוניות אחרות, מתאפיינת במורדות ועליות, כפי שבוודאי את יודעת במהלך השנים הרבות שאת מתמודדת עם המחלה הזו. צריך להנות מהתקופות הטובות יותר, ולדעת ללמוד להתמודד ולעבור את התקופות הטובות פחות. ביחוד לנוכח מהלך התקפי ,כפי שהבנתי מדברייך,אפילו אם כעת המצב נראה קשה מנשוא, הרי שניתן עדיין לצפות לתקופות טובות יותר בהמשך. אין ספק שכל התמודדות ממושכת כל כך מקשה מבחינה נפשית, ובפיברומיאלגיה הקשר של גוף ונפש מוכר עוד יותר, וכאשר מצב רוחנו ירוד, יכולתנו להתמודד עם כל דבר, ובוודאי עם כאב, פוחתת מאוד, ובאופן מיידי הכאב מתגבר עוד. לשאלתך לגבי הטיפול, אם החשש הוא מהתמכרות, ידוע כי בנוכחות בעיית כאב, התמכרות אמיתית, כלומר תלות פסיכולוגית בתרופות נרקוטיות , שמשמעותה נטילת תרופות שלא להקלת כאב, אלא לצורך השגת טובות הנאה אחרות (כמו "טריפ",הרגעה וכו') היא נדירה ביותר, ולרוב מופיעה בנוכחות נטייה לבעיות התמכרות (עישון, אלכוהוליזם,הימורים וכד'). תיתכן כמובן התפתחות של תלות גופנית, כמו עם תרופות רבות אחרות, שמשמעה שהפסקה פיתאומית של התרופה אחרי שימוש ממושך בה עשוי לגרום לתופעות לוואי (מה שקרוי תופעות גמילה), ולכן יש להפסיקה, אם רוצים, בהדרגה כדי להימנע מכך. לכן, החשש מהתמכרות לא הוא זה שצריך להיות שיקות בהחלטה לגבי בחירת הטיפול. ההחלטה צריכה להיות מה הכי מתאים לך כרגע וטוב עבורך כדי להקל עלייך ולהחזיר לך את שיגרת חייך. אומנם אינני כאן כיועצת כאב, אך אני בכל זאת מעט תוהה מדוע לאחר שימוש רק בטרמדקס במינון נמוך יחסית ופרוקסול בלבד, ללא שימוש בתרופות פומיות נרקוטיות כלל או תרופות אחרות, צריך לעבור ישירות לטיפול אגרסיבי יחסית כמו מתן תרופות תתעוריות, לדעתי קפצת כמה שלבים, אך כאמור אין זה מקומי כאן לייעץ, בשביל זה יש לך את הרופאים שלך. בהצלחה. דניאלה

הי בר, אני מסכימה עם דניאלה שהשיקול לביצוע השתלה של משאבה שדרכה מטפטפים אופיואידים איננו צריך לנבוע מפחד מהתמכרות. שיקול כגון פגיעה, במידה ונגרמה כזו, בגלל שימוש רב בתרופות נגד כאבים הינו בהלט הגיוני אך אני מציעה לך לבחון את הכאבים שלך לאורך זמן - לדוגמא, לאורך שלוש השנים האחרונות ולבחון האם לאורך השנים הללו היית בכאבים חזקים מאוד לאורך כל התקופה? אם למשל זה היה בתקופות- נסי להיזכר כמה זמן ארכה כל התקפה חמורה והאם היו לך תקופות שבהם לא היית זקוקה לאופיאודים החזקים ביותר (יש אופיאודים חזקים יותר מפרקוסט כגון מתדון, אוקסיקונטין ועוד שכדאי אולי לנסות), האם היו תקופות עם כאבים מינימליים או ללא כאבים כלל וכן הלאה. לאחר שבחנת את מצב הכאבים לאורך זמן, אני מניחה שתוכלי לראות את התמונה הרחבה יותר ואז תוכלי יחד עם המומחה שעליו את סומכת, להחליט מהו הפתרון הטוב ביותר. פתרון המשאבה יכולה להתאים לחלק מן החולים ולהוות פתרון טוב אך כל פרוצדורה ניתוחית מלווה בסיכונים וכדאי לשקול את האופציות. כפי שדניאלה ציינה - ישנן עוד אופציות אפילו בתוך הטיפולים עם אופיואידים. בכל אופן, אינני רופאה ואני רק מנסה לכוון אותך לדרך בה את תוכלי להחליט בעצמך יחד עם הצוות הרפואי עימו את מתייעצת. מקווה שתגיעי לתקופת רגיעה בקרוב, מנדי שיהיה לך הרבה הצלחה, מנדי