מייל נחמד לשינוי מצב הרוח

כל אחד צריך מאהב! לרבים מאתנו יש מאהב ואחרים היו רוצים שיהיה להם. אבל יש גם כאלה שאין להם, או שהיה להם ואין להם עוד. דווקא משתי הקבוצות האחרונות באים אנשים לשאול לעצתי. הם מספרים לי שהם עצובים, שהדאגה מדירה שינה מעיניהם, שיש להם התפרצויות בכי, שהם פסימיים, סובלים מכאבים איומים ובבוקר קמים בלי חשק לחיות, בלי כוח ובלי מרץ. משתפים אותי בחוסר התוחלת שיש בחייהם, בשעמום ובמונוטוניות של ימיהם. עבודתם היא רק לצורך פרנסה בדוחק ואינם יודעים מה לעשות בזמן הפנוי. סרט החיים מרצד לנגד עיניהם והם לא משחקים בו. אני יודעת שלפני ביקורם אצלי, הם כבר פקדו קליניקות שונות והמרפא התורן הדביק להם את התווית השחוקה של "מדוכא" וצייד אותם במטען הבטוח והבלתי מועיל של תרופות אופנתיות נגד דיכאון, עצבות ושחיקה. ואז, לאחר ששוטחים בהרחבה את תלונותיהם, אני נוהגת לומר להם שאינם זקוקים לתרופה נגד דיכאון. מה שבאמת הם צריכים הוא מאהב. בנקודה זו, מעניין לראות את תגובות הנועצים - לרוב פוקחים לרווחה את עיניהם וממלמלים הברות בלתי ברורות. יש השואלים כיצד אישה בגילי, מציע הצעה מהסוג הזה ורבים אחרים פשוט קמים, אוספים בחופזה את מעילם ומסתלקים לבלי שוב. לאלה שלמרות ההלם מחליטים להישאר ולא נסים מבוהלים, אני מבהירה: מאהב, פירושו, מה שאנחנו אוהבים, מה שמעורר תשוקה. מאהב הוא נשוא המחשבה האחרונה לפני שפורשים לישון והדבר שלעתים גורם לנו לנדודי שינה. מאהב הוא המשהו או המישהו שגורם לנו להלך "על עננים", מה שמעניק תוכן וסיבה לחיים. קורה לא אחת שאנו מוצאים את המאהב בבן הזוג שלידינו, אך לפעמים באדם שהוא מחוץ לחלל הזוגי. אולם המאהב הנכסף יכול להסתתר גם באומנות, בחיי הקהילה, ביצירה המוסיקלית או בהתרגשות של טיול אביבי; בעבודה , אם היא יותר מאמצעי לפרנסה, בפוליטיקה, ביצירה הרוחנית ובאמונה, מסביב לשולחן עם אוכל טוב, יין וחברים. מאהב יכול להיות הרצון והסקרנות ללמוד, תחביב מרתק וכל הדברים המשכיחים מאתנו את קטנוניות היום יום, את אומללות וסופיות החיים. לשון אחרת: מאהב הוא המישהו או המשהו שגורם לנו להתאהב בחיים ומרחיק אותנו מההישרדות הסתמית והעצובה. והישרדות זו, מהי? הישרדות פרושה לפחד לחיות. הישרדות פרושה להציץ דרך תריסים מוגפים איך האחרים חיים ונושמים אוויר צח. פרוש הישרדות הוא - לשנוא את גופנו, לא ליהנות מאוכל, למדוד לחץ דם ולנדוד מרופא לדיאטנית, מגורו למגיד עתידות. להתרחק מכל הזדמנות של שמחה, לבחול ממעשה אהבה, לסבול עם כל קמט חדש שהרווחנו ביושר ולפחוד מאוויר צח, מגשם, מפריחה ולא לעצור לרגע בזמן השקיעה. הישרדות היא לחשוש מלחיות כעת כי אולי נוכל לדחות את החיים למחר. לכן, אני מנסה לשכנע את מי שפונה אלי לא להתעקש לשרוד. מנסה לשכנע שנצא לחיים ונחיה אותם במלוא חופניים. "חפשו לכם מאהב, תהיו גם אתם,ידידי, מאהבים. בחיים שלי אני מתעקשת להיות השחקן הראשי!". וכל זאת, בידיעה שהחיים הם לא דבר קליל. שבמהלך הדרך יש שריטות ואכזבות, אובדן, מכאובים ולפעמים מפסידים בהימור. שהחרטות והלבטים הם לעתים כמו מאכלת נעוצה בלב. אבל, יחד עם כל הקושי, הסוף העצוב הוא איננו המוות. אין אפשרות לצאת חי מהחיים. הדבר העצוב הוא כשאין עוז לחיות. צאו לרחוב ובלי חשש, מצאו לכם מאהב! כל הידע האנושי מהרמב"ם ועד פרויד, מאסף הרופא ועד ביל גייטס ,הרופאים והמרפאים, האסטרולוגים, הכימאים , אל-כימאים והפסיכולוגים, לאחר שנים של לימוד ומחקר, הגיעו למסקנה ברורה וחדה: כדי להיות במצב של בריאות שלמה, להרגיש טוב בגוף ובנפש, כדי להיות מרוצה,פעיל ובריא, המרשם הטוב ביותר הוא להיות מאוהב בחיים. מי שמבין שהחיים הם מתנה, יודע שמתנות לא מחזירים. את החיים, פשוט חיים.

רוחמה היקרה, שלום לך, תודה לך על המייל ושיתוף מחשבותייך איתנו. תודה שהזכרת לכולנו את הדברים שאנו יודעים אך קל כ"כ לשכוח כשכואבים וכשסובלים, דווקא כאשר צריך לזכור וליישם אותם יותר מתמיד.אהבה היא כח, וכדי להיות מסוגל לספוג, להתמודד וגם לתת לאחרים, צריך למלא את המאגרים,צריך לחדש את הכוחות,ונכון רוחמה אין ספק שכל עשייה שמקורה באהבה, תוצרתה- אהבה ואושר ,יכולה לחולל פלאים. וביחוד תודה שאחרי יומיים שנראה כי הפורום כאילו סטה ממסלולו,ועלה על מסלול שלי לפחות באופן אישי "הקפיץ כמה פיוזים",סייעת להחזיר אותנו למקום שלשמו אנו נמצאים כאן- תמיכה ועזרה הדדית. כה לחיי, דניאלה

רוחמה היקרה לא יודעת מה עיסוקך ולמה אנשים פונים אליך עם הצרות, אבל באמת תודה לך!!! לפעמים "ניעור" קטן פוקח לנו את העניים. לי למשל נולד אחיין חדש כלומר, לאחייניתי האהובה נולד אחיין ואני הפכתי להיות דודה-רבא. אם פעם נהנתי לשבת עם האחיינית האהובה ולשמוע קצת פיטפוטים