טיפול בזולדקס או הוצאת שחלות

שאלה לרופא ולבעלות ניסיון. בת 37, עברתי למפקטומי לפני כשנתיים בעקבות גידול 1.1 ס"מ + בלוטה אחת מ -11 נגועה. טופלתי בכימותרפיה והקרנות וכיום אני מקבלת זריקות זולדקס וטמוקסיפן. הזולדקס ניתן למשך שנתיים. מה קורה לאחר שנתיים אלה, כאשר המחזור חוזר ורמת ההורמונים עולה? זה לא מסוכן? האם לא כדאי להוציא את השחלות ולמנוע סיכון מיותר? עד כמה תורמת הוצאת השחלות בגיל זה להזדקנות מוקדמת? עד מתי יימשכו כל תופעות הלוואי של היעדר ההורמונים?, האם יש הבדל בין זריקות הזולדקס להוצאת שחלות?אודה למשיבים

למיכל שלום, 1. הטיפול הכימוטראפי יכול לגרום לפגיעה בתיפקוד השחלתי ולכן רק כמחצית הנשים תחזורנה לוסת לאחר סיום הטיפול בזולאדקס 2. אין עדיין הוכחה חותכת שהוספת כריתת השחלות באותן נשים שחוזרות לווסת משפרת את הפרוגנוזה 3. הוצאת השחלות גורמת להפסקה מיידית של הפרשת האסתרוגן עם התסמינים של גיל המעבר. קשה לנבא את משך הזמן שתופעות אלה ימשכו, אך לפי עבודות לאחרונה ניתן לשאר שמדובר בכשנה. 4. חוסר ההורמונים גורם לפגיעה עיקרית בעצם ובכלי-הדם. ניתן לטפל בכך באמצעים לא הורמונאליים. 5. יש לזכור שבמקרים שסרטן השד נגרם כתוצאה ממוטציה גנטית משפחתית יש סיכון לפתח סרטן שחלה בהמשך ובמקרים אלה מומלץ להוציא את השחלות למניעה.

שלום לד"ר גריסרו ותודה על תשובתך, הבנתי שאין הוכחה חותכת בדבר הקשר בין הוצאת השחלות לשיפור הפרוגנוזה. האם קיימים מחקרים מקדימים בנושא המצביעים על קשר כלשהו ולו גם ברמה נמוכה ,בין הוצאת שחלות לבין הארכת תוחלת החיים אצל נשים חיוביות לאסטרוגן ופרוגסטרון לאחר טיפול בזולדקס וטמוקסיפן? היכן ניתן למצוא מחקרים בנושא כך שההחלטה תיפול על בסיס ידע והבנה? נבדקתי גנטית ואיני נושאת את המוטציה, האם ההמלצה היא חד משמעית בדבר השארת השחלות בתום הטיפול ההורמונלי? תודה מראש על תשובתך, מיכל.