על המצב הפסיכולוגי של חולה.

אמי חולה בסרטן השד שלב 3, לא מזמן עברה ניתוח כריתה, אשר לא הצליח במיוחד ויש התפשטות כבר בכל גופה. אך לבקשת אחותי, הרופא שלה לא סיפרה לה את הכל. היא ממשיכה בטיפולים,כלומר, היא אמורה להיות אופטימית, אבל... וכאן הבעיה שאני מדברת עליה... היא מאוד עצבנית, ומאוד מאוד רגישה, פתאום צועקת (ללא סיבה כלל) , פתאום בוכה (גם בלי סיבות נראות לעין), והיא לא מדברת על מה שכואב לה או ממה היא מפחדת. כל הזמן בדיפרסיה עמוקה. רציתי לשאול אם המצב הזה מוכר, האם הוא נגרם אולי מאחת התרופות בכמותרפיה שלה, או לחליפין ניתן לטיפול תרופתי או אחר כלשהו. וחשוב לא פחות, או אולי אף יותר מכך, רציתי לברר עם קיימת קבוצת תמיכה לחולי סרטן דוברי רוסית במרכז הארץ. אודה לכם מאוד על התשובות, בברכת בריאות, יאנה.

יאנה שלום רב, לגבי קבוצת תמיכה ברוסית, לנו באחת מתשע אין קבוצות תמיכה בשלב זה, את יכולה לנסות לפנות או לאגודה למלחמה בסרטן לטלפון ברוסית - 1800343344, שפועל רק בימים ב' וה' בין השעות שש ושמונה בערב, או לטלפון בעברית שפועל כל יום - 1800599995. או לחסן - חולי סרטן נלחמים - בטלפון 1700506600. אם יהיה לי עוד מידע, אכתוב לך בימים הקרובים. בברכה, צוות אחת מתשע

תודה רבה, כבר יצרתי קשר עם שני המקורות הללו. לצערי אין דבר כזה. וחבל. בכל מקרה, אשמח למידע נוסף, אם יהיה לך כזה, ותודה רבה.

יאנהיקרה, מתאורך הקצר נראה לי כי אתם לא סיפרתם לאימך את מצבה כעת. מצד אחד את מגדירה את שלב המחלה כשלב 3 בו הגידול הוא ממוקם לשד ובלוטות ומצד שני את מציינת יש התפשטות בכל הגוף כלומר שלב 4. עוד את מציינת כי לבקשתכם לא הוסבר לאמך מצבה והיא ממשיכה בטיפולים " כלומר אמורה להיות אופטימית". ישנן סיבות רבות למצבה הנפשי של אימך, יתכן כי אמך מבינה את מצבה אך אינה יכולה לדבר אתכם על כך כי היא לא אמורה לדעת. יתכן ותרופות שהיא מקבלת (ביחוד סטרואידים) גורמים לה לעצבנות ורגישות יתר. יתכן ויש פגיעה במערכת העצבים עקב המחלה. אני מציעה לך לפנות ליעוץ נפשי במסגרת המכון האונקולוגי כו אמך מטופלת, לדבר עם הרופא המטפל בנוגע להשפעה תרופתית ולחשוב שנית על הסתרת מצבה של אימך מפניה. ניתן ורצוי לטפל טיפול נפשי הכולל גם טיפול תרופתי נגד דיכאון וחרדה. טיפול זה ניתן על ידי האונקולוג המטפל בשיתוף עם פסיכולוג ו/או פסיכיאטר. בברכה ד"ר בן-ברןך

תודה על התשובה ועל ההמלצה. אנחנו אכן עושות כרגע ניסיונות למצוא דרך טובה ונכונה לעזור לאימנו, ואפילו דיברנו איתה.:) ואף אחותי שאלה את האונקולוגית המטפלת באימנו לפתרון, אולי אף תרופתי, אך ההיא משום מה התעלמה. אנחנו ננסה לפנות אליה שנית, ביותר אסרטיביות. משום מה נראה, כי חלק מן הרופאים לוקחים רק את הפן הפיסי של המחלה ברצינות רבה ואת הפן הפסיכולוגי מזניחים, חבל. ואתה צודק, שלב 3 זה מה שאמרו לנו לפני הניתוח שלה, כלומר אחרי הטיפולים, כשחשבו שההתפשטות נעצרה.

שלום יאנה לאמך בהחלט יש סיבה למצבי הרוח שלה - היא מתמודדת עם מחלה קשה! היא לא מתחלקת בתחושותיה עם בני המשפחה כי כנראה זאת ההתנהגות הנורמטיבית במשפחתכם - לא לספר הכל כדי "להגן". אמך בהחלט זקוקה למישהו עמו תוכל לדבר חופשי מבלי לדאג שלו לצער אותו. אכן גם אני לא מכירה קבוצות תמיכה ברוסית, אך בכל מחלקה אונקולוגית יש עובדות סוציאליות, לפעמעת דוברות רוסית" שיכולות לעזור ולתמוך. לאגודה למלחמה בסרטן יש גם מתנדבות תמיכה בקהילה, לעתים דוברות רוסית. כדאי לפנות לסניף המקומי ולהתעניין. לו ידעתי פרטים נוספים על אמך כגון עיר מגורים, ביה"ח בו מטופלת וקוה"ח בה היא חברה (גם בקופות יש עובדות סוציאליות שיכולות לספק תמיכה) הייתי יכולה אולי לתת הכוונה יותר מלאה. ישר כח בנסיונותיך לעזור לאמך!

תודה רבה על ההתיחסות וניסיון לעזור. אנחנו אכן מנסות כרגע למצוא איזשהו פתרון לתת לאימי (שבצדק את חושבת כי היא סגורה מאוד) לפרוק את הכאב, לדבר ולהוציא. בינתיים לא העובדת הסוציאלית ולא בחוס"ן לא הצליחו להציע לנו פתרון, אך אנחנו לא נפסיק עד שנמצא. בכל מקרה, אימי חברת קופ"ח לאומית, והיא מטופלת במכון בתל-השומר.